he
לאחר מחקר היסטורי מקיף והתבוננות פנימית, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום הביע בפומבי את צערו על כישלונו לסייע ולהגן על מיליוני האנשים שהושמדו במחנות ההשמדה, ובמיוחד על היהודים שנרדפו על ידי המשטר הנאצי ונרצחו. בהגדרתו כ”כישלון הגדול ביותר בתולדות הוועד הבינלאומי של הצלב האדום”, המוסד הכיר בחוסר היכולת שלו ובטעויות שעשה בהתמודדות עם רדיפות הנאצים ורצח העם, ללא נקיטת צעדים החלטית לסיוע לנפגעי רדיפות הנאצים.
לרגל יום השנה ה-70 לשחרור המחנות, אמר הנשיא פיטר מאורר: “במונחים מוסדיים, גם ה-ICRC הפיק לקחים לא קלים. הוא כּשָל מלהגן על אזרחים ובמיוחד על היהודים שנרדפו ונרצחו על ידי המשטר הנאצי; הוא כּשָל מלהבין את ייחודיות אובדן צלם האנוש לנגד עיניו והגיב על הזוועות בהליכים סטנדרטיים; הוא צפה באין אונים ושתק, לא באמת ניסה – ובוודאות לא התאמץ מספיק – לעמוד באמות המידה של אנושיוּת. ה-ICRC כּשָל בשל מסקנות השווא שהסיק מהבחנות תקפות לחלוטין, ואין לזה כל תירוץ. הוא נכשל כארגון הומניטרי משום שאיבד את מצפונו המוסרי. מחדל זה הפך לאינהרנטי להיסטוריה המוסדית שלנו.”
כישלון זה יישאר חלק מזיכרונו של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, וכך גם המעשים האמיצים של נציגים אחדים של הארגון באותה עת.
עבור הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, הדרך המתאימה ביותר לכבד את הקורבנות וניצולי השואה היא להילחם למען עולם שבו כבוד האדם של כל גבר, אישה וילד מכובד ללא כל הסתייגויות.
