80 שנה עברו מאז שהסתיימה השואה – אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה האנושית. אנחנו זוכרים ומכבדים את זכרם של שישה מיליון גברים, נשים וילדים יהודים שנרצחו, ומיליונים נוספים שנרדפו ונרצחו.

אמנות ז’נבה נולדו מתוך האפר של מלחמות ורצח עם, ועוצבו בידי הנחישות הקולקטיבית למנוע מזוועות כאלה לקרות שוב. העקרונות האלה לא היו אידיאליים מופשטים, אלא הגנות חיוניות מפני האינסטינקטים הגרועים ביותר של האנושות.

אולם, ההיסטוריה מראה שהזכרון דוהה, ואתו דוהה הדריכות שלנו. אם נשכח את הסיבה שבגינה ההגנות האלה קיימות, אם נכשל בשמירה עליהן, אנחנו מסתכנים בכך שטעויות העבר יחזרו על עצמן. פעמים רבות דה-הומניזציה היא הגורם שמוביל לאלימות כזאת: כאשר אנשים מופשטים מהאנושיות שלהם, קל יותר להצדיק אכזריות ונהיה קל יותר לבצע זוועות.

היום, בזמן שמתרחשים עימותים ואזרחים הופכים למטרות, חובה לא רק לזכור את השיעורים שהשואה מלמד – אלא גם לפעול על פיהם. הם דורשים מאתנו לעמוד איתנים מול שנאה, להגן על הכבוד של כל אדם, ולשמור על החוקים שמגינים על חיים בזמן מלחמה.