הריון לא רצוי. חשיפה לנגיף האיידס. כאב פיסי. צלקות נפשיות. איום הבידוד החברתי. סיכויים פחותים להינשא. ואולי גרוע מכול, נישואים כפויים עם התוקף. אינספור מקרי אונס על רקע הסכסוך התרחשו ברחבי דרום סודאן בשנה האחרונה בלבד במקומות שבהם התנהלה לחימה.
נערה בת 15 ששרדה אלימות מינית יושבת במקלט בגומה, קיבו צפון, מזרח קונגו (2008). © Lynsey Addario / Getty Images Reportage
ההשלכות הפוטנציאליות של אונס וצורות אחרות של אלימות מינית בדרום סודאן עבור הקרבנות – ברובם המכריע נשים (גם גברים מותקפים) – הן שוברות-לב וממושכות. גם גיל צעיר מאוד או מבוגר למדי אינם מספקים חסינות מפני תקיפות כאלה. אחת הקרבנות בהן נתקל הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) הייתה בת ארבע בלבד.
כאשר תקיפות מיניות מתרחשות, הקרבנות עושים מאמצים רבים להסתיר את הדבר. אחת מקרבנות האונס שה-ICRC סייע לה, הלכה יומיים ברגל ממחנה פליטים בגַמְבֶּלָה, אתיופיה, למרפאה במדינת הנילוס העליון. היא כבר איבדה את בעלה קודם לכן במהלך הסכסוך, ולפני צאתה למסע רגלי כה מפרך היה עליה למצוא מישהו שידאג לארבעת ילדיה. היא חשה שעליה לעשות זאת מבלי לספר לאיש שנאנסה, בגלל הסטיגמה ממנה הייתה צפויה לסבול לו הדבר היה נודע.
“אלימות מינית מנפצת קהילות וקורעת משפחות בהיותה מייצרת בושה עמוקה אצל הקרבנות כמו גם ייסורים נפשיים הרסניים”, אמרה אוֹרוֹר בּרוֹסוֹ, הממונה על תמיכה נפשית ופסיכו-סוציאלית מטעם ה-ICRC בדרום סודאן. “כיצד יכולות אם ובת להמשיך באותה מערכת יחסים, אם הבת נאלצה לחזות באונס האם? זהו דבר בלתי נתפס!”
נערה בת 14, ששרדה אלימות מינית, במרכז טיפול בקיבו צפון, מזרח קונגו (2008). © Lynsey Addario / Getty Images Reportage
גם אם יש בסביבה הקרובה גורמי סיוע זמינים – שהרי בשטחים נרחבים של דרום סודאן אין כלל מתקנים רפואיים מתפקדים – הסטיגמה החברתית כה קשה, עד שקרבנות רבים מדי בוחרים שלא לפנות לעזרה.
הרבה מן הקרבנות אינם יודעים שסיוע רפואי יכול למנוע מחלות והריון בלתי רצוי. קרבנות חוששים שהטיפול בעניינם לא ייעשה תוך שמירה על סודיות. וקיימת גם אי הבנה כללית מצד הקרבנות והשלטונות בשאלה אם קרבנות של אלימות מינית צריכים לדווח על המקרה שלהם תחילה למשטרה לפני פנייה לטיפול רפואי.
חינוך הוא כלי חשוב למניעת סטיגמטיזציה. בשנה שעברה קיים ה-ICRC מפגשים ליצירת מודעות לאלימות מינית עם מאות דרום סודאנים ובהם עובדי רפואה, מיילדות, מנהיגים מקומיים, שוטרים, חברי קבוצות חמושות ומתנדבים של ארגון הצלב האדום של דרום סודאן.
השנה, מתכוון ה-ICRC להעלות בפני קהילות את עניין הסטיגמה כמחסום בפני הגעה לטיפול, וידגיש את חשיבות הפנייה לעזרה בהקדם האפשרי. התמיכה שמעניק ה-ICRC מותאמת לצרכי הקרבנות. אם אישה מדווחת על מקרה תוך שלושה ימים, ביכולתנו להגיש סיוע רפואי למניעה של איידס, הריון ומחלות המועברות במגע מיני. לאחר שלושה ימים, נוכל לטפל רק במחלות המועברות במגע מיני. סיוע פסיכו-סוציאלי זמין בכל עת.
האיסור על אונס הוא אחד מכללי המלחמה הישנים והבסיסיים ביותר. אמנות ג’נבה אוסרות בבירור על אונס במסגרת סכסוכים מזוינים בינלאומיים וכאלה שאינם בינלאומיים. ה-ICRC בדרום סודאן עובד עם קבוצות חמושות ברחבי המדינה כדי להזכיר להן את חובתן שלא לפגוע באזרחים. אסור אף פעם שאלימות מינית תשמש כטקטיקה במסגרת סכסוך.
אנחנו שואפים לשבור את הטאבו המקיף את הקרבנות ומונע מנשים, בנות, גברים ובנים רבים מדי מלפנות לסיוע רפואי ונפשי, החיוני כל כך לצורך החלמה.
קראו עוד בנושא:
אלימות מינית במהלך סכסוכים מזוינים – שאלות ותשובות
אלימות מינית במצבי סכסוך: האם ניתן לשפר את המענה?