אלימות מינית רווחת, למרבה הטרגדיה, בסכסוכים מודרניים רבים. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) מחויב להגביר עוד יותר את מאמציו למניעת ההפרה ההרסנית הזאת ולהגיש עזרה לקרבנות. מסמך זה בוחן את טבעה של אלימות מינית, את צרכי הקרבנות, את עבודת ה-ICRC במישור של מניעה, הגנה והגשת עזרה, וכן את הבסיס המשפטי לאיסור על אלימות מינית.

מתן מענה לצרכים של קרבנות אלימות מינית

לאורך ההיסטוריה, אלימות מינית הייתה תופעה נפוצה במהלך סכסוכים מזוינים, ולעתים קרובות נתפסה כתוצאה בלתי נמנעת של מלחמות. אלימות מינית ממשיכה להתקיים כתופעה הרסנית עם השלכות מזיקות לקרבנות – נשים, גברים, בנים ובנות – וכן למשפחותיהם ולקהילות שלמות. בנוסף לכך, הפרות כאלה עודן מדווחות אך במעט, ואומדן היקפן ותוצאותיהן נמוך לעומת המצב במציאות. המענה ההומניטרי לצרכים השונים של הקרבנות נותר בלתי מספק.
למרות הקשיים הללו, ה-ICRC מאמין בכל מאודו שניתן לשים קץ לאלימות מינית במסגרת סכסוכים מזוינים. באמצעות תגובה מקיפה הכוללת עזרה, הגנה ומניעה, הוא מבקש להבטיח את סיפוק צרכיהם של הקרבנות ונקיטת פעולות למניעת הפשעים הללו. ה-ICRC התחייב לשפר את המענה שלו, על ידי שיפור והרחבת תכניותיו ועל ידי חיזוק יכולתו לטפל בתופעה המורכבת והרגישה הזאת.

1. מהי אלימות מינית?

המונח "אלימות מינית" משמש לתיאור מעשים בעלי אופי מיני הנכפים בכוח, או על ידי לחץ, הנגרם בעקבות פחד מאלימות, כפייה, מעצר, דיכוי פסיכולוגי או ניצול לרעה של סמכות המכוונים נגד כל קרבן שהוא – גבר, אישה, בן או בת. ניצול של סביבה שיש בה כפייה או של חוסר היכולת של הקרבן לתת את הסכמתו האמתית הוא גם סוג של כפייה. אלימות מינית כוללת בתוכה: עבדות מינית, זנות בכפייה, הריון בכפייה, עיקור בכפייה, או כל צורה אחרת של אלימות מינית דומה בחומרתה.
מעשים כאלה מתרחשים רק לעתים נדירות במנותק מהקשר. הם מהווים חלק מדפוס של התעללות ואלימות הכולל הרג, גיוס ילדים, הריסת רכוש וביזה. אלימות מינית יכולה לשמש כצורה של נקמה, כדרך לזרוע פחד, או כצורה של עינוי. לפעמים נעשה בה גם שימוש שיטתי, בתור שיטת לחימה, שמטרתה לערער את המרקם החברתי.

2. מי נפגע ובאיזה אופן?

סכסוכים מזוינים ומצבי אלימות אחרים פוגעים בנשים, גברים, בנות ובנים בצורה שונה. קבוצות מסוימות באוכלוסייה עשויות להיות פגיעות יותר לאלימות מינית מאחרות. עם אלה נמנים עקורים בארצם, מהגרים, אלמנות, נשים העומדות בראש משק בית, עצורים, אנשים המזוהים עם כוחות מזוינים או קבוצות חמושות, או כאלה השייכים לקבוצה אתנית מסוימת. אלימות מינית מבוצעת גם נגד גברים ובנים, ובהקשרים מסוימים מעצר עשוי לעשותם פגיעים במיוחד.
אלימות מינית עלולה לגרום לטראומה פיסית ונפשית חמורה, להדבקה בנגיף האיידס, ולעתים למוות. זאת ועוד, קרבנות אלימות מינית מתמודדים לעתים קרובות עם קרבן כפול, כאשר מלבד הפציעות והטראומה המסוכנים בפוטנציה והמתמשכים לאורך זמן, הם נתקלים גם בהדבקת אות קלון ודחייה מצד המשפחות והקהילות שלהם.
למרות שכיחותה של אלימות מינית בסכסוכים מזוינים רבים, היא נותרת לא פעם בלתי נראית. רגשי אשמה ובושה, פחד מפני נקם, או מיני טבּוּ חברתיים סביב הנושא עשויים למנוע מקרבנות לדווח. ולפיכך, היקפה המלא של הבעיה נסתר פעמים רבות מעין. מסיבות אלה, לעתים קשה מאוד להגיע אל הקרבנות ולתמוך בהם.

3. מהם הצרכים של קרבנות אלימות מינית?

מעל לכול, יש להתייחס לקרבנות אלימות מינית באנושיות, תוך כיבוד מלא של פרטיותם והקפדה על חשאיות מוחלטת בעת מתן מענה לצרכים שלהם. דאגה לביטחונם של הקרבנות ומניעת תקיפות נוספות גם הן בעדיפות עליונה. פחד מפעולות נקם ומתקיפה עשוי להניא קרבנות מלדווח, ואלה שכן מדווחים מסכנים את ביטחונם, וחשופים יותר לתקיפה.
אלימות מינית היא מצב חירום רפואי, שיש בו כדי להביא לפגיעה קשה בבריאותם הפיסית והנפשית של הקרבנות. חיוני לאפשר להם גישה ללא עיכוב לטיפול רפואי איכותי בזמן – תוך 72 שעות – כדי לצמצם את הסיכון למחלות וזיהומים המועברים במגע מיני ולהידבקות בנגיף האיידס וכדי לקבל גישה לאמצעי חירום למניעת הריון בהתאם לחוקי המקום.
במקרים של הריון בלתי רצוי בעקבות אונס, הקרבנות עשויים לחפש לסיים את הריונם בשיטות לא בטוחות, ובכך להעמיד את בריאותם ואת חייהם בסכנה פוטנציאלית. הפלות בלתי בטוחות הן בעיה גדולה בהיבט של בריאות הציבור. ילדים הנולדים בעקבות אונס ואמותיהם גם הם פגיעים מאוד, ויכולים למצוא את עצמם בסיכון גבוה להדרה מן הקהילה. ילדים אלה עשויים אף להימצא בסיכון לרצח על ידי המשפחה או לצורות אחרות של אלימות.

4. באלו מחסומים עשויים הקרבנות להיתקל בהשגת גישה לשירותי בריאות?

נגישותם של קרבנות לשירותי בריאות מקיפים, לרבות תמיכה פסיכו-סוציאלית, חיונית בשלב האקוטי ובטווח הארוך. ואולם, במצבים של סכסוך מזוין, השגת גישה לטיפול רפואי היא לא פעם אתגר לא פשוט. במקרים רבים, קרבנות אינם מודעים לצורך לפנות לקבלת טיפול רפואי דחוף, או אינם מסוגלים להשיג גישה לטיפול כזה בשל פחד, העדר ביטחון, או העדר מתקנים רפואיים מתאימים. התשתית הרפואית עשויה להיות מוגבלת, או אולי פגועה או הרוסה בעקבות הסכסוך, מצב המונע מן הקרבנות גישה לטיפול.
קרבנות נאלצים לעתים קרובות לסכן מאוד את ביטחונם בניסיון להגיע לשירותי בריאות. הם נדרשים גם לפעמים לעבור מרחק רב בסביבה בלתי בטוחה כדי לקבל עזרה, רק כדי לגלות במקרים מסוימים שתשתיות ושירותי בריאות כבר לא קיימים עוד בגלל הסכסוך. בשל טבעם המורכב של סכסוכים מזוינים, גורמים הומניטריים עשויים להיתקל במכשולים בדרך להגיע אל הקרבנות על מנת להעניק את הטיפול והתמיכה הדרושים.

5. מה בנוגע לצרכים לא-רפואיים?

בנוסף לשירותי בריאות, ישנו מגוון מרכיבים אחרים שיש לשלבם בתגובה ההומניטרית. חשוב להבטיח שקרבנות אלימות מינית יהיו מוגנים מפגיעות נוספות באמצעות פעילויות של הגברת המודעות לסיכונים וצמצום סיכונים.
קרבנות המבקשים להתלונן צריכים להיות מצוידים במלוא המידע לגבי התמיכה העומדת לרשותם, ויש להגן עליהם מפני פעולות נקם, הדרה או סכנה לביטחונם. חשוב ביותר להבטיח שקרבנות אינם נתונים לסכנה מעצם נקיטת הליכים משפטיים.
במקרים רבים, קרבנות עשויים להיתקל בקשיים ניכרים בהשתלבותם מחדש בקהילה. חינוך הוא כלי חשוב למניעת סטיגמטיזציה, דחייה והדרה של קרבנות וילדיהם. שותפים, ילדים ובני משפחה אחרים זקוקים גם הם לתמיכה, הכוונה וטיפול.
מי שנעקרו או איבדו את פרנסתם כתוצאה מאלימות מינית זקוקים לעתים קרובות למחסה ולתמיכה כלכלית כדי לשקם את חייהם.

6. כיצד מתייחס ה-ICRC לצרכים של קרבנות אלימות מינית במסגרת התכניות והפעילויות שלו?

בתור ארגון הומניטרי, שואף ה-ICRC לטפל הן בגורמים והן בתוצאות של אלימות מינית בבואו לתת מענה לצרכים של הגברים, הנשים, הבנות והבנים שנפגעו. פעילויותיו כוללות מתן שירותי בריאות, הגנה, עזרה, הגברת מודעות ומניעה.
בהתאם להקשר, עשוי ה-ICRC להעניק שירותי בריאות באופן ישיר או להפנות קרבנות לשירותים רפואיים קיימים לטיפול מתאים, כגון מניעת מחלות, טיפול בפציעות ומחלות וכן להבטיח שירותי בריאות בתחום הרבייה בהתאם לחקיקה הלאומית. ה-ICRC תומך לעתים קרובות במסגרות רפואיות, באמצעי תחבורה רפואיים ובסגל רפואי במדינה הרלוונטית בתחומים של בניית יכולות, של תשתיות ושל אספקה רפואית. בנוסף לכך, שואף ה-ICRC לשלב תמיכה רפואית ונפשית כאחד בפעילויות הבריאות שהוא מקיים לטובת קרבנות אלימות מינית. ה-ICRC מציע כמה תכניות המספקות טיפול ותמיכה ונענות לצרכים הפסיכולוגיים והחברתיים שלהם.
ה-ICRC מציע תמיכה כלכלית לקרבנות כדי לעזור להם לשקם את חייהם. הדבר עשוי לכלול פריטי מזון ופריטים לבית, מחסה, סיוע בפיתוח מקורות הכנסה חדשים או תמיכה בהוצאות על תחבורה כדי לעזור להם להגיע לטיפול רפואי ופסיכולוגי.
בתיאום עם קהילות מקומיות, פועל ה-ICRC להעלאת מודעות, לזיהוי גורמי סיכון ולפיתוח אסטרטגיות הגנה כנגד אלימות מינית. כך, למשל, ה-ICRC יכול לספק לנשים תנורים חסכוניים מבחינת צריכת חומרי בערה שלהם כדי למזער את כמות הזמן שעליהן לשוטט בחוץ בחיפוש אחר עצים להסקה, פעילות החושפת אותן לאלימות מינית. בדומה לכך, הוא מסייע לקהילות לקדוח בארות קרוב יותר לכפרים כדי לצמצם את הסכנה הנשקפת לנשים בלכתן להביא מים.

7. מהי עמדת המשפט ההומניטרי הבינלאומי בנושא אלימות מינית במסגרת סכסוכים מזוינים?

אונס וסוגים אחרים של אלימות מינית, כאשר הם נעשים בהקשר של סכסוך מזוין, בין אם בינלאומי או לא, מהווים הפרות על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL). כול הצדדים לסכסוך מזוין חייבים לכבד את האיסור על אלימות מינית. על כל המדינות מוטלת חובה להעמיד לדין את העבריינים.
אונס וצורות אחרות של אלימות מינית אסורים על פי כללי האמנות (אמנת ג'נבה הרביעית, כמו גם הפרוטוקול הנוסף הראשון והפרוטוקול הנוסף השני) ועל פי המשפט המנהגי החלים הן בסכסוכים מזוינים בינלאומיים והן בכאלה שאינם בינלאומיים.

8. האם אלימות מינית מהווה פשע מלחמה?

חקיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי מונה אונס וכמה צורות אחרות של אלימות מינית ברשימת פשעי המלחמה וברשימת המעשים הנחשבים לפשעים נגד האנושות כאשר הם מתבצעים כחלק מהתקפה רחבה-היקף או שיטתית המכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית כלשהי.
אונס וצורות אחרות של אלימות מינית עשויים להיחשב גם כפשעים בינלאומיים אחרים. אונס ייחשב באופן טיפוסי לעינוי, למשל, כאשר הוא מבוצע במתכוון על ידי נושא משרה ציבורית מטעם המדינה על מנת לחלץ וידויים מן הקרבן.
אלימות מינית יכולה להוות גם אקט של רצח עם, למשל כאשר מדובר בצעד כפוי שמטרתו למנוע לידות בקרב קבוצה מסוימת, למשל על ידי הטלת מום במערכת הרבייה או עיקור. אונס יכול להיות גם צעד שמטרתו למנוע לידות: כך למשל, בחברות פטריארכליות, כאשר גבר מעבר אישה מקבוצה אתנית אחרת, מתוך כוונה לגרום לה להוליד ילד שלא ישתייך כתוצאה מכך לקבוצה של אמו.
כל אונס המבוצע במהלך סכסוך מזוין ובהקשר שלו מהווה פשע מלחמה ויש להעמיד בגינו לדין. יתר על כן, אלימות מינית מהווה תמיד הפרה של אמנות ומסמכים בינלאומיים מחייבים בנושא זכויות אדם ושל מכלולים רבים של חוק לאומי, דתי או מסורתי.

9. מה בנוגע לאחראים האפשריים לאלימות מינית?

ה-ICRC קורא לכל הצדדים בסכסוכים מזוינים לעמוד בהתחייבויותיהם במסגרת המשפט ההומניטרי הבינלאומי להגן על נשים, גברים, בנות ובנים מפני מעשים של אלימות מינית ולהבטיח גישה ללא עיכוב לשירותי בריאות לכל הקרבנות של אלימות מינית.
ה-ICRC מזכיר לצדדים לסכסוכים מזוינים שאלימות מינית על כול צורותיה אסורה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, וקורא להם לעגן את האיסור הזה במסגרת החקיקה המקומית, בקודי ההתנהגות הצבאיים ובספרי ההדרכה לנושאי נשק. הארגון מקיים עם נושאי נשק ברחבי העולם מפגשים להעברת מידע על איסור האלימות המינית, ומתאים את התוכן במפגשים הללו לדפוסי ההפרות שהוא היה עד להן בהקשרים שונים.

אונס וסוגים אחרים של אלימות מינית שהם בבחינת הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי גוררים אחריהם אחריות פלילית אישית וחייבים בהעמדה לדין. כל המדינות מחויבות להפוך הפרות כאלה לעבירה פלילית במסגרת החוק המקומי שלהן, וכן לחקור ולהעמיד לדין באפקטיביות כל מקרה של אלימות מינית.
בנוסף לכך, בדיאלוג חשאי עם השלטונות או עם קבוצות חמושות, מעלה ה-ICRC חששות בדבר מעשי אלימות מינית שנצפו או בוצעו לכאורה. הדבר כולל התייחסות להשלכותיהם של מעשים כאלה עבור הקרבנות והקהילות, למשמעויות המשפטיות והפליליות שלהם ולצעדים אפשריים לזיהוי ולהענשת המבצעים, וזאת כדי להגן על האוכלוסייה ולצמצם את הסיכון לפשעים כאלה.

10. כיצד פועלת תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית בשיתוף פעולה בנושא זה?

כל אימת שהדבר אפשרי, ה-ICRC פועל בשיתוף פעולה עם ספקי שירותים מקומיים ועם שותפים בתוך תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית, כגון האגודות הלאומיות.
כמו במספר סוגיות אחרות, הגורמים השונים של תנועות הצלב האדום / הסהר האדום לוקחים על עצמם תפקידים נבדלים אך משלימים בנוגע לסוגיות של אלימות על בסיס מיני או מגדרי. מתוקף המנדט שלו, עוסק ה-ICRC בהיבט נקודתי ורגיש של סוגיות אלה על ידי התמקדות באלימות מינית בסכסוכים מזוינים או במצבי אלימות אחרים. הפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום ((IFRC וכן אגודות לאומיות שונות עשויות לנקוט גישה רחבה יותר אל מול אלימות מבוססת-מגדר וגם לעסוק במניעת אלימות בהקשר של אסונות טבע.
תנועת הצלב האדום והסהר האדום, יחד עם המדינות, אימצה תכנית פעולה לארבע שנים ליישום המשפט ההומניטרי הבינלאומי בוועידה הבינלאומית ה-31 של הצלב האדום והסהר האדום (2011), שבמסגרתה הן התחייבו לפעול למען מניעה, תיעוד והעמדה לדין של הפרות בוטות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי המערבות אלימות מינית.