כל הצדדים לסכסוך מזוין – בין אם מדינות ובין אם קבוצות חמושות מאורגנות שאינן מדינות – מחויבות על פי אמנות וכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי. כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי חלים בכל עת על כל הצדדים, ללא קשר לאישרורם את אמנות המשפט הבינלאומי ההומניטרי.
מדינות ומחויבויותיהן
רק מדינות יכולות להיות צד לאמנות בינלאומיות כדוגמת אמנות ג’נבה והפרוטוקולים הנוספים להן. 195 מדינות חברות באמנות ג’נבה, נכון לנובמבר 2013. העובדה שהאמנות אושררו בהיקף אוניברסלי כמעט מעידה על חשיבותן. החל מחודש מרץ 2014, 173 מדינות מהוות צד לפרוטוקול הנוסף הראשון, 167 לפרוטוקול הנוסף השני ו-66 לפרוטוקול הנוסף השלישי.
קבוצות חמושות מאורגנות שאינן מדינות ומחויבויותיהן
בתור צד לסכסוך מזוין שאיננו בינלאומי, קבוצות חמושות מאורגנות שאינן מדינות מחויבות על פי סעיף 3 המשותף לאמנות ג’נבה והפרוטוקול הנוסף הראשון (אם מתקיימים תנאי הסף של החלתו) בתנאי שהמדינה שאליה הן משתייכות מהווה צד לאמנות האמורות. בכל מקרה, הן מחויבות גם על פי כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי הנוגעים לסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים.
תנועות שחרור לאומי
תנועות השחרור הלאומי הלוחמות נגד שליטה קולוניאלית וכיבוש זר ונגד משטרים גזעניים, תוך מימוש זכות ההגדרה העצמית של העמים שהן מייצגות, יכולות להחיל על עצמן את אמנות ג’נבה ואת הפרוטוקול הנוסף הראשון (קרי, הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי בדבר סכסוכים מזוינים בינלאומיים) באמצעות הצהרה חד-צדדית שנמענה יהיה הדפּוֹזיטר המופקד על אמנות ג’נבה, כלומר, המועצה הפדרלית השוויצרית. (ר’ סעיף 1(4) וסעיף 96(3) לפרוטוקול הנוסף הראשון).
האם המשפט ההומניטרי הבינלאומי חל על פעילות כוחות השלום של האו”ם או בחסותו?
מבצעים ופעולות בעִתות שלום הם, מטִבעם, מרובי פנים, וסביבת הפעולה של צוותיהם הופכת יותר ויותר קשה ואלימה. אלה, בתורם, מגבירים את הסבירות למעורבותם של כוחות רב-לאומיים בשימוש בכוח. במצבים כאלה, שאלת תחולת המשפט הבינלאומי ההומניטרי הופכת לרלוונטית ביותר.
זמן רב זכתה סוגיית תחולת המשפט הבינלאומי ההומניטרי על כוחות רב-לאומיים להתעלמות. לעתים קרובות נטען כי כוחות האו”ם אינם יכולים להוות צד לסכסוך מזוין, ולכן אינם יכולים להיות מחויבים על ידי המשפט הבינלאומי ההומניטרי. הוצהר כמו כן כי יש לראות בכוחות רב-לאומיים, הנושאים את חותם הלגיטימיות הבינלאומית, גופים שהם חסרי-פניות, אובייקטיביים ונייטרליים, משום שהאינטרס היחיד שלהם בכל סכסוך מזוין הינו השבת השלום והבטחון הבינלאומיים ושמירתם.
ואולם, ראייה כזו של פני הדברים, מוותרת על ההבחנה רבת השנים בין דיני המלחמה הנוגעים להצדקות למעורבות במלחמה (“jus ad bellum”) לבין הדינים הנוגעים להגבלות על פעילות הצדדים המעורבים במלחמה (“jus in bello”). גם לגבי כוחות רב-לאומיים, כמו כל גוף אחר, יש לקבוע את תחולת המשפט הבינלאומי ההומניטרי עליהם על סמך עובדות בלבד, ללא קשר למנדט הבינלאומי שקיבלו הכוחות הרב-לאומיים ממועצת הבטחון, וללא קשר לסיווג שניתן לצדדים שהם יריביהם הפוטנציאליים.
המשפט הבינלאומי ההומניטרי יחול על כוחות רב-לאומיים מרגע הפיכתם לצד לסכסוך מזוין, בין אם הסכסוך בינלאומי ובין אם אינו בינלאומי. כאשר כוחות רב-לאומיים נלחמים נגד כוחות מזוינים של מדינות, המסגרת המשפטית החלה תהיה המשפט הבינלאומי ההומניטרי אשר חל בסכסוך מזוין בינלאומי. כאשר היריב הינו קבוצה מאורגנת או קבוצות מאורגנות של חמושים שאינה מדינה, המסגרת המשפטית החלה תהיה המשפט הבינלאומי ההומניטרי אשר חל בסכסוך מזוין שאיננו בינלאומי.
כוחות שמירת שלום ואכיפת שלום
הכוחות המקיימים את השלום נחלקים לעתים קרובות לשתי קטגוריות: שמירת שלום ואכיפת שלום.
מטרת מבצעי שמירת שלום היא להבטיח כיבוד הפסקות אש וקווי הפרדה, ולהשלים את הסכמי נסיגת הכוחות. בשנים האחרונות הורחב היקף פעולת כוחות השלום כדי שיכיל גם תפקידים נוספים, כגון פיקוח על בחירות, העברת משלוחי סיוע הומניטרי ותמיכה בתהליכי פיוס לאומי. בסמכותם של חיילי כוחות השלום לעשות שימוש בכוח רק למטרות הגנה עצמית. מבצעים כאלה נעשים בהסכמת הצדדים הנוגעים בדבר.
מבצעי אכיפת שלום, הקבועים בפרק 7 של מגילת האו”ם, מתבצעים על ידי כוחות האו”ם או מדינות, קבוצות מדינות או ארגונים אזוריים, על פי הזמנת המדינה הנוגעת בדבר או באישור מועצת הבטחון של האו”ם. לכוחות אלה ניתנת משימת לחימה ובסמכותם להפעיל צעדי כפייה למימוש המנדט שלהם. הסכמת הצדדים אינה הכרחית.
ההבחנה בין שני סוגי פעילויות אלה הפכה פחות ברורה בשנים האחרונות, מאחר שמבצעי שלום מבצעים לעתים קרובות משימות האופייניות הן למבצעי שמירת שלום והן למבצעי אכיפת שלום. כתוצאה מכך, המונחים הכלליים יותר “מבצעי תמיכה בשלום” ו”מבצעי שלום” משמשים כעת לעתים קרובות יותר.
טבעו של המנדט שמאחורי מבצעי שלום וייעודו – שמירת שלום ואכיפת שלום – אינו משליך על תחולת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, אשר נקבעת על בסיס העובדות והעמידה בקריטריונים של סכסוכים מזוינים הנובעים מההוראות הרלבנטיות במשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובמיוחד, סעיפים 2 ו-3 המשותפים לכל אמנות ג’נבה.
החובה לכבד את המשפט הבינלאומי ההומניטרי ולהבטיח כי יכובד
המשפט הבינלאומי ההומניטרי מחייב לא רק את הצדדים לסכסוך מזוין. כל המדינות והקהילה הבינלאומית ככללה חייבות “לכבד ולדאוג לכיבוד” המשפט הבינלאומי ההומניטרי.
את הביטוי הנ”ל ניתן למצוא בסעיף 1 המשותף לכל אמנות ג’נבה, אשר קובע “בעלי האמנה מתחייבים לכבד את האמנה הזאת ולדאוג לכיבודה בכל הנסיבות”. (ר’ גם סעיף 1, פסקה ראשונה, לפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ג’נבה).
מחויבותם של הצדדים לסכסוך לכבד ולהבטיח את כיבוד האמנות נקבעה גם במשפט הבינלאומי ההומניטרי המנהגי. (ר’ כלל 139 בכללי מחקר ה-ICRC בנושא המשפט ההומניטרי הבינלאומי המנהגי).
• “לכבד” פירושו שעל הצדדים לאמנות המשפט הבינלאומי ההומניטרי ליישם אמנות אלה בתום לב
• לביטוי “לדאוג לכיבודה” משמעות רחבה יותר: על מדינות שהן צד לאמנות במשפט ההומניטרי הבינלאומי, בין אם הן מעורבות בסכסוך ובין אם לאו, והקהילה הבינלאומית ככללה, לנקוט בכל הצעדים האפשריים להבטחת כיבודם של הכללים על ידי כולם, ובמיוחד על ידי צדדים לסכסוך.
מחובתו של מי להפיץ ידע על אמנות ג’נבה והפרוטוקולים הנוספים להן?
על מדינות מוטלת מתוקף החוק החובה להפיץ ידע על האמנות והפרוטוקולים הנוספים להן:
“”בעלי האמנה מתחייבים, בימי שלום כבימי מלחמה, להפיץ הפצה רחבה ככל האפשר, את נוסח האמנה הזאת בארצותיהם, ובייחוד – לכלול את לימודיה בתוכניות לימודיהם הצבאיים, ואם אפשר – גם בתוכניות הלימודים האזרחיים, כדי שעקרונותיה יהיו ידועים לכל האוכלוסייה כולה, ובייחוד – לכוחות המזוינים הלוחמים, ולחבר העובדים הרפואי והדתי.” (סעיפים 47 ו-48 לאמנת ג’נבה הראשונה והשנייה, בהתאמה. ר’ גם סעיפים 127 ו- 144 לאמנת ג’נבה השלישית והרביעית, בהתאמה).
“הצדדים המתקשרים מתחייבים, בעת שלום כבעת סכסוך מזוין, להפיץ את האמנות ואת פרוטוקול זה באופן הרחב ביותר האפשרי במדינותיהם, ובפרט, לכלול את לימודם בתכניות ההכשרה הצבאית ולעודד את לימודם על-ידי האוכלוסיה האזרחית, כך שהכוחות המזוינים והאוכלוסיה האזרחית ידעו ויכירו מסמכים אלה “. (סעיף 83 לפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ג’נבה).
“פרוטוקול זה יופץ באופן הרחב ביותר האפשרי”. (סעיף 19 לפרוטוקול השני הנוסף לאמנות ג’נבה).