זכותם של צדדים לסכסוך לבחור אמצעי או שיטות לוחמה אינה מוגבלת. המשפט הבינלאומי ההומניטרי אוסר על השימוש באמצעי ושיטות לוחמה שהם נטולי הבחנה או גורמים לפגיעה מופרזת או לסבל מיותר. מעקרונות אלה נגזרו הגבלות/איסורים ספציפיים על השימוש באמצעי לוחמה (כלי נשק) ואיסורים ספציפיים על שיטות לוחמה.

אמצעי לוחמה

ניתן לאסור לחלוטין את השימוש בכלי נשק מסוים בסכסוך מזוין, וכלי הנשק עצמו ייחשב בלתי חוקי (למשל, מוקשים נגד אדם, תחמושת מיצרר, נשק כימי). לחלופין, ניתן להגביל את השימוש בכלי הנשק במצבים מסוימים (לדוגמה, האיסור על השימוש בפצצות תבערה מהאוויר על מטרות צבאיות הממוקמות באזור מאוכלס באזרחים).

מוקשים נגד אדם
על פי האמנה האוסרת על השימוש, האגירה, הייצור וההובלה של מוקשים נגד אדם ומחייבת את השמדתם (1997), על מדינות להימנע – בכל הנסיבות – מלהשתמש, לפתח, לייצר, לאגור או להוביל מוקשים נגד אדם, או לסייע לכל גורם אחר לעשות זאת. עליהם להשמיד כמו כן את כל המאגרים הקיימים של מוקשים נגד אדם, ובתוך פרק זמן קבוע מראש לפַנות קרקעות שבהן הוטמנו.

פצצות/תחמושות מִצרר
האמנה בדבר פצצות מִצרר או תחמושות מצרר (2008) אוסרת על השימוש, הייצור, הצבירה וההובלה של יחידות חימוש מצרר (פצצות, פגזים, רקטות או טילים המשחררים מספר גבוה של פצצות קטנות). בנוסף על איסורים אלה, מדינות שברשותן יחידות חימוש מצרר נדרשות להשמיד את מאגרי כלי נשק אלה שלהן ולפַנות קרקעות משיירי תחמושות מצרר (פצצות מצרר ותחמושות מצרר שנותרו מסכסוך בעבר ולא התפוצצו). כמו כן קיימות מחויבויות ספציפיות באשר למתן סיוע לקרבנות תחמושות המצרר.

כלי נשק קונבנציונלי אחרים
האמנה משנת 1980 בדבר האיסורים או ההגבלות על השימוש בסוגים מסוימים של כלי נשק קונבנציונליים הנחשבים כפוגעניים במיוחד, או שפגיעתם חסרת הבחנה (בין אזרח ללוחם) מכילה אף היא איסורים והגבלות על סוגים מסוימים של כלי נשק:

• הפרוטוקול הראשון של האמנה בדבר האיסורים או ההגבלות על השימוש בסוגים מסוימים של נשק קונבנציונלי אוסר על השימוש בכל כלי נשק שהוא אשר פגיעתו העיקרית היא לפצוע באמצעות רסיסים שלא ניתן לאתרם בגוף האדם בשיקוף רנטגן.
• הפרוטוקול השני של האמנה הנ"ל מטיל איסור או הגבלות על השימוש במוקשים (הן נגד אדם והן נגד רכב), מטענים ממולכדים ושאר הֶתקֵנים בדומה. פרוטוקול זה תוקן בשנת 1996 ונוספו לו תקנות חדשות.
• הפרוטוקול השלישי של האמנה הנ"ל מסדיר את השימוש בנשק תבערה, או נשק המיועד בעיקר להצתת אש או לגרימת כוויות לאנשים באמצעות להבה או חום, כגון פצצות נפל"ם ולהביורים.
• הפרוטוקול הרביעי של האמנה הנ"ל אוסר על השימוש בנשק לייזר המתוכנן ספציפית לגרום לעיוורון קבוע, ועל הובלתו.
• הפרוטוקל החמישי דורש מהצדדים לסכסוך לנקוט צעדים לצמצום הסכנות שמציבים שרידי חומרי נפץ שנותרו בעקבות מלחמה (תחמושת נטושה שלא התפוצצה).

בתחילה, האמנה בדבר האיסורים או ההגבלות על השימוש בסוגים מסוימים של נשק קונבנציונלי והפרוטוקולים שלה חלו רק על סכסוכים מזוינים בינלאומיים (מלבד הפרוטוקול השני כפי שתוקן בשנת 1996), אך התיקון מיום 21 בדצמבר 2001 של סעיף 1 לַאמנה הרחיב את תחולתן של אמנות אלה לסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים.

נשק כימי וביולוגי
הקהילה הבינלאומית אסרה על השימוש בנשק כימי וביולוגי לאחר מלחמת העולם הראשונה (הפרוטוקול משנת 1925 האוסר על השימוש בגזים הגורמים לחנק או מרעילים או גזים אחרים, ובשיטות לוחמה בקטריולוגיות). איסור זה תוגבר בשנת 1972 (אמנת הנשק הביולוגי) ובשנת 1993 (אמנת הנשק הכימי) באמצעות איסור, בנוסף על השימוש בהם, גם על פיתוחם, אגירתם והובלתם של כלי נשק אלה, ובאמצעות הדרישה להשמיד מאגרים. אמנת הנשק הכימי אף אוסרת על השימוש באמצעים לפיזור הפגנות (למשל גז מדמיע) כשיטת לוחמה.

נשק גרעיני
אין איסור מקיף או אוניברסלי על השימוש בנשק גרעיני. האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני משנת 1968 מיועדת בעיקר למניעת הפצת הנשק הגרעיני ולקידום היעד של פירוק מנשק גרעיני.
ואולם, בחוות דעת מייעצת אישר בית הדין הבינלאומי לצדק בשנת 1996, כי המשפט הבינלאומי ההומניטרי חל על נשק גרעיני, במיוחד עקרון ההבחנה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי והאיסור שהוא מטיל על גרימת סבל מיותר. בהחילו על נשק גרעיני את הכללים האלה וכללים אחרים הקשורים בהם, קבע בית הדין כי "השימוש בנשק גרעיני או האיום לעשות כן יעמוד באופן כללי בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי החלים בסכסוכים מזוינים". ואולם, לא עלה בידי בית הדין להחליט האם אפילו בנסיבות הקיצוניות של איום על קיומה של מדינה, השימוש בנשק גרעיני יהיה בלתי-לגיטימי.
בשנת 2011 אִמצה מועצת נציגי תנועת הצלב האדום והסהר האדום [המורכבת מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), מכל האגודות הלאומיות של הצלב האדום והסהר האדום (ארגוני ההצלה בכל מדינה) ומהפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום] החלטה המהווה ציוּן דרך, "לפעול לחיסול הנשק הגרעיני", החלטה המתווה את עמדת התנועה בנושא הנשק הגרעיני. בהחלטה הוכרז כי המועצה מתקשה לדמיין כיצד שימוש כלשהו בנשק גרעיני, יהא אשר יהא, יכול לעלות בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, ובמיוחד עם עקרונות ההבחנה, הזהירות והמידתיות. המועצה אף עתרה לכל המדינות בבקשה להבטיח כי לעולם לא ייעשה עוד שימוש בנשק גרעיני, ולנהל בדחיפוּת ובנחישות משא ומתן לאיסור על השימוש בנשק הגרעיני וחיסולו באמצעות הסכם בינלאומי מחייב.

 

הבטחת התאמת מיני נשק חדש לדרישות המשפט הבינלאומי ההומניטרי

המשפט הבינלאומי ההומניטרי גם מבקש להסדיר את הפיתוחים בטכנולוגיית כלי נשק ואת רכישתם של מיני נשק חדשים על ידי מדינות. סעיף 36 לפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ג'נבה דורש מכל מדינה החברה באמנות להבטיח כי השימוש בכל כלי נשק, שיטת לוחמה או אמצעי לוחמה חדשים שהיא בוחנת, מפתחת, רוכשת או מאמצת יהלמו את כללי המשפט הבינלאומי המחייבים את אותה מדינה. הערכות המתבצעות לצורך זה יתרמו להבטחת יכולת הכוחות המזוינים של המדינה לנהל לחימה בהתאם למחויבויות הבינלאומיות של אותה מדינה.

שיטות לוחמה

קיימות מספר שיטות לוחמה שדיני האמנוֹת והמשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי אוסרים ספציפית. להלן מספר דוגמאות.

אי לקיחת שבויים
ההוראה לא לקחת שבויים והאיום בכך על היריב או ניהול הלחימה על בסיס זה אסורים. יש לתת לכוחות האויב הזדמנות להיכנע ולהילקח כשבויים. יש לכבד חיילים פצועים ולהגן עליהם.

לקיחת שלל
בזיזת רכוש – תפיסתם בכוח של נכסים פרטיים של נתיני האויב על ידי צבא כוח פולש או כובש – אסורה.

הרעבה
הרעבת האוכלוסייה האזרחית אסורה כשיטת לוחמה. התקפת אוביקטים החיוניים לשרידת האוכלוסייה האזרחית, השמדתם, הרחקתם או הפיכתם לחסרי תועלת – אסורים אף הם.

מעל
הריגתו, פציעתו או לכידתו של יריב באמצעות מעל – אסורה. סעיף 37 לפרוטוקול הראשון הנוסף לאמנות ג'נבה מגדיר 'מעל' כ"מעשים המזמינים את אמון היריב על-מנת להביאו להאמין כי הוא זכאי להגנה או מחויב להעניקה על-פי כללי המשפט הבינלאומי החלים בסכסוך מזוין, בכוונה לבגוד באמון זה". הדבר כולל, למשל, העמדת פני פצוע או חולה על מנת להתקיף לוחם אויב. אין איסור על תחבולות מלחמה, קרי, מעשים המתוכננים לבלבול האויב אשר אינם מפרים את הוראות המשפט הבינלאומי, ואשר מכבדים את האיסור על מעל. עם מעשים אלה ניתן למשל לִמנות את השימוש בהסוואות, פתיונות, פעולות דֶמֶה ומידע כוזב.