ראיון

כמעט שנה חלפה מאז שבייתם של שלושת החיילים הישראליים – שניים מהם מוחזקים בידי חיזבאללה, ואחד בידי קבוצות חמושים פלסטיניות, וגורלם עדיין לא ידוע. הדבר גורם למשפחותיהם צער עמוק ומצוקה. ד"ר יעקב קֶלֶנברגר, נשיא ה-ICRC, מדבר על האתגרים שה-ICRC מתמודד עמם בנסיון לקבל גישה לַשבויים בהקשר של סכסוכים מזוינים.

1- עד כה, ה-ICRC לא הצליח להשיג גישה לשלושת החיילים הישראליים השבויים, ואף לא לספק אות חיים שיכול היה להרגיע במעט את משפחותיהם. באילו מאמצים נוקט ה-ICRC למען השגת גישה אליהם ולהבטחת יחס טוב כלפיהם?

אי-וודאות בדבר גורלם של היקרים לנו גורם לסבל בל יתואר. עובדינו ברחבי העולם מצויים במגעים יומיומיים עם משפחות למודות צער הממתינות לידיעות. משפחות זכאיות לדעת היכן נמצאים קרוביהן הנעדרים או כלואים. על מנת לבצע הערכה עצמאית בדבר תנאי החזקתם והיחס כלפיהם, וכדי לנסות להבטיח כי העקרונות הבסיסיים של אנושיוּת יכובדו, ה-ICRC מעניק קדימוּת עליונה לְגישה ישירה לַמוחזקים בשבי, בהקשר של מצבי סכסוכים מזוינים ברחבי העולם כולו.

אין אנו חוסכים בשום מאמץ להשגת מטרה זו, כולל במקרה של שלושת החיילים החטופים. גלעד שליט נשבה ב-25 ביוני 2006 על ידי קבוצות חמושים פלסטיניות ואהוד גולדוואסר ואלעד רגב ב-12 ביולי 2006 בידי חיזבאללה. הודענו מיידית לכל הצדדים הנוגעים בדבר כי ברצוננו לבקר את החיילים, לספק להם סיוע רפואי אם צריך ולכונן קשר ביניהם לבין משפחתם. קראנו שוב ושוב, בלבנון ובעזה, לַמחזיקים בחיילים לתת להם יחס אנושי תוך כיבודו המלא של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ולהתיר להם ליצור קשר עם משפחותיהם. אנו מודעים היטב ליאושן העמוק של המשפחות שנותרו ללא כל ידיעות מבניהן במשך למעלה משנה כיום, ועבורנו – השגת אות חיים, לכל הפחות, מהווה עדיפות עליונה. למרות מאמצי ה-ICRC ולמרבה תסכולי האישי הדבר לא צלח.

2- האם גורמים שאינם מדינות מחויבים על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ואם כן – כיצד יכול ה-ICRC להבטיח כי גורמים שאינם מדינות יצייתו להוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי?

כן, הן על מדינות והן על צדדים לסכסוך שאינם מדינות מוטלת חובה לציית להוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי. על פי אחד מהכללים האלה, יש להתיר לכל מי שחירותו נשללה ממנו להתכתב עם משפחותיהם.

אחד האתגרים החשובים ביותר שעמם ה-ICRC מתמודד בסביבת סכסוך משתנָה הוא להבטיח גישה למי שנפגעים מסכסוך מזוין ושאר מצבי אלימות, לרבות גישה למי שמוחזקים בידי גורמים שאינם מדינות. הארגון אף מעלה את שאלת היחסים שלנו עם גורמים שאינם מדינות וקבלתם אותנו ואת כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. בהקשר זה, פיתוח ותחזוקת קשרים עם כל הצדדים המעורבים בסכסוך, והכי חשוב – גישה עצמאית, נטולת פניות ונייטרלית של הפעולה ההומניטרית מהווים גורם מכריע.

אנו מקפידים על התמקדות ביעדי עבודתנו, עבודה שלדעתנו מיטיבה להיעשות דיסקרטיות עם מגוון של צדדים המעורבים ישירות ובעקיפין במקרים מעין אלה. כינון דיאלוג עם מי שקובעים את גורל הכלואים ותִִיחזוקו הכרחיים בכל מאמצינו לסייע לכלואים. חסיון במגעינו עם כל הצדדים סולל עבורנו את הדרך המיטבית להשגת גישה בעתיד.

3- למה אתה מצפה ממי שמחזיקים בחיילים ומהו המסר של ה-ICRC למשפחותיהם, ובאופן כללי יותר, לקרוביהם של כל הנעדרים, הכלואים במקומות לא-ידועים או המוחזקים כבני ערובה בהקשר של סכסוכים ברחבי העולם?

אנו מצפים, בתור מחווה מינימלית, כי יוּתר לכל הכלואים להראות למשפחותיהם כי הם עדיין בין החיים. במקרה של שלושת החיילים הישראליים, אנו מגנים גינוי עמוק את העובדה שחיזבאללה בלבנון וקבוצות החמושים הפלסטיניות בעזה מנעו עד כה גישה מנציגינו, וכי נדחו מספר נסיונות להעביר ידיעות משפחתיות כגון מסרי צלב אדום (מסרים במתכונת אגרות קצרות) או להשיג אות חיים.

תשובה שלילית לא מתקבלת על ידינו, ולעולם לא נרים ידיים. אנחנו נמשיך לעקוב אחר כל קצה חוט שנמצא, החל מהמטה שלנו בג'נבה, ועד משלחות שונות שלנו באזור וברחבי העולם. חשוב גם לציין כי אנו מקיימים מגעים סדירים עם משפחות, כמו גם עם הרשויות הנוגעות בדבר.

אנו מבקשים לשוב ולחזק מול משפחותיהם של מי שאין ידיעות לגביהם, נעדרים או כלואים במקומות לא-ידועים, את מחויבותנו העמוקה להוסיף ולחתור להשגת גישה אליהם ולסייע להם ליצור קשר עם משפחותיהם. אך תפקיד ה-ICRC אינו יכול לבוא במקום האחריות המוטלת על צדדים לסכסוך מזוין. קיום טוב יותר של הוראות המשפט ההומניטרי הוא בראש ובראשונה באחריות הצדדים לסכסוכים מזוינים, בין אם הם מדינה ובין אם גורמים שאינם מדינה.