הסכסוך המזוין בצפון-מזרח ניגריה הוביל למשבר הומניטרי מסיבי באזור אגם צ’אד. קהילות הופרדו ומאות אלפי אנשים איבדו הכל. היום, ההערכה היא ששבעה מליון בני אדם זקוקים לעזרה באזור.
ילדים הם בין מבקשי המקלט מפני האלימות המזוינת המתמשכת.
הילדים האלה חיו במהלך השנה האחרונה עם אמותיהם במחנה של עקורים פנימיים ביולה, במדינת אדאמוואה שבצפון-מזרח ניגריה.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
ילדים רבים היו צריכים להימלט ללא משפחותיהם כאשר פרצה האלימות בכפרים שלהם.
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ניהל רישום של ילדים ללא ליווי ואיפשר להם ליצור קשר טלפוני כדי לחדש את הקשר עם בני משפחה מהם הם הופרדו בעקבות האלימות המזוינת.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
מתנדבי הצלב האדום הניגרי והצלב האדום חילקו פריטי מזון למשפחות עקורות במיידוגורי, מדינת בורנו.
“האלימות בניגריה קורעת משפחות לגזרים וגורמת לסבל עצום”, אמר נשיא הצלב האדום פטר מאורר בביקורו בניגריה במאי 2015. “זהו אחד המשברים ההומניטריים הגדולים בעולם כיום, ויש לו ממדים אזוריים.”
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
סווימאן סנוסי עבד כמורה בגולק עד 5 בספטמבר 2014, כאשר הוא נאלץ להימלט על נפשו.
אשתו מריה, אם לחמישה, הופרדה משניים מילדיה לאחר שנשמעו יריות. היא הצליחה להימלט עם שלושת ילדיהם כעבור ארבעה ימים. “כאשר ברחנו, דאגנו כי שני הילדים לא היו איתנו. אנחנו לא יודעים איפה הם היו”, אומרת מריה. הם מצאו מקלט והתאחדו, יחד עם ילדים גדולים יותר בצמד הזה, במובי. לאחר התקפה אחרת, משפחת סנוסי הייתה צריכה ללכת 400 קילומטרים ברגל מעבר להרים עם מעט מזון או מים כדי להגיע למקום מבטחים בקמרון.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
להתפרנס. נשים ניגריות שהושפעו מאלימות מזוינת תופרות בגדים אפריקאיים מסורתיים במחנה עקורים ביולה, מדינת אדאוואמה, היכן שהן חיות כבר שנה.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
האלימות המזוינת בצפון ניגריה הותירה אלפי הרוגים ואילצה יותר משני מיליון להימלט מבתיהם.
העקורים ביקשו מקלט במקום אחר בניגריה, וגם בקמרון, צ’אד וניז’ר השכנות, מה שיוצר משבר אזורי.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
ילדים אלו נמלטו מעיר הולדתם עם משפחותיהם כדי להציל את חייהם כאשר הכפר שלהם הותקף.
מאז שהגיעו לאחד ממחנות העקורים במדגורי בתחילת 2015, הילדים לא ביקרו לבית הספר ואין להם לבוש הולם. חלקם חלו. לא היה כסף לבגדים או לתרופות.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
בנוסף על המאבק למלא את צרכיהם הפיזיים, קורבנות האלימות חוו טראומה פסיכולוגית בעקבות היותם עדים להרג בני משפחותיהם. “תראו את הבת שלי, היא הייתה בת שלושה חודשים, כאשר אביה נפטר”, אומרת אחת הנשים במחנה עקורים ביולה. “מה אנחנו נספר לה אחר כך?”
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
שניים שנפצעו מהאלימות באזור. הצלב האדום הבינלאומי הכשיר צוות רפואי העובד בבתי חולים בצפון-מזרח לנהל מצבים של ריבוי נפגעים ולטפל בחולים עם פצעי נשק. הצלב האדום הבינלאומי תומך ב-12 מרכזים של טיפול רפואי ראשוני, בעיקר במדינות בורנו ואדאמאווה, המשרתים בסך הכל 360,000 עקורים וקהילות תושבים.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo
האח והאחות רגינה ומיכאל ברחו מהלחימה בין הכוחות המזוינים הניגריים והאופוזיציה החמושה, משאירים אחריהם ציוד חקלאי ובקר. כמו יותר מ -40,000 בני אדם, שרובם חקלאים, הם צעדו 200 קילומטר ברגל עם מעט מזון ומים, כדי לבקש מקלט בקמרון. לאחר שחזרו לקהילתם במובי, הצלב האדום סיפק להם 10 ק”ג של זרעי תירס ו -150 ק”ג של דשן, כדי לסייע להם להתחיל מחדש את חייהם.
CC BY-NC-ND / ICRC / Jesus Serrano Redondo