זו תקופה ארוכה שהמדינה האפריקנית סובלת מבצורת קשה שהובילה למשבר הומניטרי חמור ולאובדן חיים. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום התגייס לעזרה וחילק 100 דולר ל-60 אלף משפחות (כ-360 אלף בני אדם) לרכישת מזון וזרעים שיחזיקו אותן עד בוא הגשמים: “נאבקים על חיינו”

הכתבה פורסמה לראשונה ב-Ynet ביום 29.6.2017

אייזק איברהים ממחוז ביידואה בונה על העונה הגשומה (בין אפריל ליוני) שתסייע לו ולחקלאים אחרים בסומליה להתפרנס מחדש. רוב כמות הגשמים במדינה (75 אחוזים) נרשמת בעונה זו. החקלאים בסומליה הם בין הנפגעים העיקריים מתנאי הבצורת ומהמחסור בגשמים. צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed

איזק אבדיראהמן, חקלאי בן 54 מהכפר אנג’רל שבסומליה, איבד את כל היבולים שלו בעקבות הבצורת הקשה שפוקדת את המדינה זה חודשים ארוכים. בעקבות המצב הוא נאלץ להעביר את אשתו וילדיו לאחד ממחנות הפליטים הצפופים ביותר, כדי שיקבלו קצת אוכל ומים מארגוני הסיוע ההומניטריים. הוא עצמו חזר באחרונה לביתו כדי להתחיל לדאוג לשדות שלו לקראת השנה הבאה.

משפחתה של גארן איסמעיל, בת 25 ואמא לשישה ילדים, גם נפגעה מהבצורת. למשפחתה היו שמונה פרות, אולם היא נאלצה למכור את כולן כדי לשרוד. את הפרה האחרונה ניסו לשמור לאורך זמן מבלי למכור, אך לבסוף החליטו לוותר עליה כדי לקבל עבורה סכום של עשרה דולרים.

הדגן הטרופי דורה (סורגום) נחשב לאחד הגידולים הפופולריים ביותר בקרב החקלאים בסומליה, שיכול לשרוד בתנאי יובש קשים וניתן למצוא אותו בבתים רבים בכפר אנג’רעאלה. חלקים מיבול הדורה משמשים גם להאכלת בעלי החיים באזור. צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed

הודעת טקסט שקיבל אייזק לטלפון הנייד שלו: “הופקדו 100 דולר בחשבון הבנק שלך”. צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed

לעזרתם של אבדיראהמן ואיסמעיל הגיע הוועד הבינלאומי של הצלב האדום. ארגון הסיוע הבינלאומי השיק פרויקט חדש במדינה האפריקנית מוכת הבצורת שבמסגרתו כ-60 אלף משפחות (360 אלף בני אדם) קיבלו, כל אחת, מענק בסך 100 דולר במזומן במטרה לאפשר להן לרכוש מזון וזרעים שאותם יוכלו לזרוע ולגדל.

“אנחנו רק מחכים לגשם”

אבדיראהמן סיפר כי בעזרת המענק שקיבל מהצלב האדום הוא קנה אוכל למשפחתו וזרעים כדי לדאוג גם לעתיד. “אין לנו אמצעים להתמודד עם הבצורת. אנחנו נאבקים על חיינו ופשוט נשארים במקום שלנו”, הוא אמר. “אבל אנחנו נזרע, אנחנו נישמר מפני הצמא, אנחנו רק מחכים לגשם”.

אייזק זורע זרעי דורה לפני שיכסה אותם באדמה. תקוותו היא שהגשמים הקרובים יסייעו לו לקום על רגליו ולפרנס את משפחתו. צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed

יום לפני שמכרה את הפרה האחרונה שלה קיבלה משפחתה של איסמיל הודעה מהצלב האדום שהיא תהיה בין מקבלי הסיוע הכספי. בעזרת הסיוע הצליחה המשפחה לשמור על הפרה, לקנות אוכל ומים ולספק ביטחון לילדיהם לתקופה הקרובה. כעת יכולה להישאר בביתה ולהמתין לסיום הבצורת.

איברהים הוא אחד מ-3,148 בתי אב באזורים הכפריים במחוז ביידואה שקיבלו כל אחד 100 דולר במזומן מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום כדי לסייע להם להתמודד עם הבצורת. הוא השתמש בחלק מהכסף לקנות מזון למשפחתו ובשאר הכסף השתמש כדי לרכוש זרעים ולתחזק את חוותו(צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed)

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מעניק בסומליה סיוע הומניטרי כמו מזון, סיוע רפואי, סיוע בגישה למים, שיקום בארות, אספקת מים לבעלי החיים בכדי לאפשר לאוכלוסייה להתמודד עם הבצורת.

זה חודשים ארוכים שהמדינה האפריקנית סובלת מבצורת קשה שהובילה למשבר ההומניטרי החמור, והחשש הוא מפני אסון רעב הדומה לזה שהתרחש במדינה ב-2011, כש-260 אלף בני אדם מתו מרעב, מהסכסוך האלים במדינה ומהיעדר גישה בכמה מקומות לסיוע הומניטרי. הגשמים שירדו בסומליה באביב האחרון לא הספיקו כדי להבטיח את צמיחת היבולים בשעה שבעלי החיים באזור ממשיכים למות מרעב וצמא.

רועה צאן מסייע לילדה קטנה למלא מים בג’ריקן שלה. בארות המים הן המקור היחיד של המקומיים להשיג מים בעונה היבשה. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בנה סכר תת-קרקעי, מערכת שאוגרת מי תהום ומשפרת את הגישה למים באזור. צילום: YAZDI, Pedram / ICRC

אנשי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום חופרים בורות ובארות מים כדי לסייע ליותר מ-114 אלף בני אדם במחוז באקול. צילום: YAZDI, Pedram / ICRC

כיום, כ-6.2 מיליון בני אדם, יותר ממחצית מאוכלוסיית סומליה, סובלים ממחסור חריף במזון ומספר הילדים הסובלים מתת-תזונה קשה נמצא במגמת עלייה. מצב זה בא על רקע של סכסוך חמוש מתמשך שפגע בפרנסה של התושבים ושיבש את השירותים החיוניים, כגון בריאות ומים, והוביל את המדינה למצב עמוק יותר במשבר.

גארן מכינה ארוחת צהריים לבעלה ולששת ילדיה. בזכות הכסף שקיבלה מהוועד הבינלאומי של הצלב האדום היא כיסתה את החובות שצברה ואף רכשה אספקה ומזון לביתה. צילום: ICRC/Abdikarim Mohamed

בעקבות המצב, אלפי תושבים מאזורים כפריים וחקלאיים נאלצו לעזוב את בתיהם על מנת לחפש פרנסה בערים, ואחרים הגיעו למחנות בהם הם מקבלים סיוע של מזון ומים ושירותי רפואה.