המשפט הבינלאומי ההומניטרי מגן על כל מי שאינם משתתפים, או שכבר הפסיקו להשתתף, באופן ישיר במעשי איבה. בנוסף על ההגנה הכללית הניתנת למי שנמצאים מחוץ לַמערכה, המשפט הבינלאומי ההומניטרי מספק הגנה ספציפית למי שחירותם נשללה מהם. הוראות אלה משתנות בהתאם לסוג הסכסוך המזוין המדובר ולמעמדו של המוחזק במעצר.

שבויי מלחמה בסכסוך מזוין בינלאומי

שבויי מלחמה הם לוחמים שנתפסו. כליאתם איננה סוג של ענישה, אלא אמצעי למניעת המשך השתתפותם בסכסוך. לאחר תום מעשי האיבה הפעילים יש לשחררם ולהשיבם לארצם ללא עיכוב. הכוח העוצר רשאי להעמיד לדין ולעצור אותם בגין פשעי מלחמה שאפשר שביצעו או בגין הפרות אחרות של הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי, אבל לא רק בגין העובדה כשלעצמה שהם נטלו חלק ישיר במעשי איבה. (לגבי ההבדל בין כליאה למעצר – ראו בהרחבה).

יש לתת לשבויי מלחמה יחס אנושי בכל הנסיבות. המשפט הבינלאומי ההומניטרי מגן עליהם הן מפני כל מעשי אלימות, והן מפני הפחדה, עלבונות וסקרנות הרבים. הם זכאים ליחס של דרך ארץ לחייהם, לכבודם, לזכויותיהם האישיות, לאמונותיהם הדתיות ולהשקפותיהם הפוליטיות והאחרות. המשפט ההומניטרי הבינלאומי גם קובע בפירוט תנאי מינימום במעצר, המסדירים סוגיות כגון תנאי מגורים, מזון, ביגוד, היגיינה וטיפול רפואי. בנוסף, שבויי מלחמה זכאים להחליף ידיעות עם משפחותיהם.

אזרחים כלואים בסכסוכים מזוינים בינלאומיים

צד לסכסוך ראשי להחזיק אזרחים בהסגר אם יש לכך הצדק מטעמי הכרח בטחוני. כליאה הינה צעד בטחוני ואין לעשות בה שימוש כצורה של ענישה. פירושו של דבר הוא שיש לשחרר כלואים מייד לכשהסיבות שחייבו את כליאתם אינן תקפות יותר.

באשר להגנות פרוצדורליות, יש ליידע את האזרח/ית הכלוא/ה בדבר הטעמים לכליאתו/ה, ולהבטיח בהקדם האפשרי את בחינתה מחדש של ההחלטה בדבר כליאתו/ה על ידי בית המשפט או הגוף המינהלי המתאים; ואם ההחלטה נותרת בעינהּ – להבטיח את בחינתה מחדש מידי תקופה, לפחות פעמיים בשנה.

היחס כלפי אזרחים כלואים ותנאי מעצרם דומים לאלו של שבויי מלחמה. יש לתת לאזרחים כלואים יחס אנושי בכל הנסיבות. המשפט הבינלאומי ההומניטרי מגן עליהם הן מפני כל מעשי אלימות, והן מפני הפחדה, עלבונות וסקרנות הרבים. הם זכאים ליחס של דרך ארץ לחייהם, לכבודם, לזכויותיהם האישיות, לאמונותיהם הדתיות ולהשקפותיהם הפוליטיות והאחרות. המשפט הבינלאומי ההומניטרי גם קובע בפירוט תנאי מינימום במעצר, המסדירים סוגיות כגון תנאי מגורים, מזון, ביגוד, היגיינה וטיפול רפואי. אזרחים כלואים זכאים להחליף ידיעות עם משפחותיהם.

אנשים שחירותם נשללה מהם בסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים

סעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה קובע כי יש לתת לַעצורים בהקשר של סכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים יחס אנושי בכל הנסיבות ובלא כל הבחנה שוללת. הסעיף אף מורה על הליכים משפטיים הוגנים שיבטיחו את מלוא הערובות המשפטיות החיוניות. את סעיף 3 המשותף משלימים סעיפים 4, 5 ו-6 לפרוטוקול הנוסף השני. הוראות אלה כוללות: 1. ערובות יסוד (למשל, האיסור על אלימות כלפי חייהם של בני אדם, בריאותם ורווחתם הפיזית או הנפשית); 2. הגנה ספציפית למי שחירותם הוגבלה, בין אם בהסגר או במעצר, מטעמים הנוגעים לסכסוך המזוין (למשל, יש להחזיק נשים בּמְגורים נפרדים מאלה של הגברים, והפיקוח הישיר עליהן לא יהיה בידי גברים, אלא רק נשים); 3. הגנה לעומדים למשפט ולַנענשים בגין עבירות פליליות הקשורות לסכסוך המזוין.

ראוי לזכור כי בדומה לסעיף 3 המשותף, הוראות אלה מחייבות במידה שווה הן מדינות והן קבוצות חמושים מאורגנות שאינן מדינות. כמו כן בדומה לסעיף 3 המשותף, גם הפרוטוקול הנוסף השני אינו מעניק מעמד מיוחד לחברי כוחות מזוינים או קבוצות חמושים שנפלו בשבי האויב. בסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים אין מעמד של שבוי מלחמה. זו הסיבה לחשיבותן הרבה של ההוראות המבטיחות תנאי מינימום עבור מי שחירותם נשללה מהם.

ההגנה המוענקת למי שחירותם נשללה מהם היא פחות מפורטת וברורה בסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים מאשר בסכסוכים מזוינים בינלאומיים; באשר לאלה האחרונים, גם כמותן של הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי גדולה יותר. למשל, הכללים בדבר תנאי המעצר הפיזיים במהלך סכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים אינם מפורטים; וההגנות הפרוצדוראליות לטובת כלואים לוקות אף הן בחסר. מטעמים אלה, ה-ICRC רואה בַּהגנה על מי שחירותם נשללה מהם בסכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים תחום הטעון חיזוק משפטי.

שתי הצורות העיקריות של מעצר ארוך טווח בסכסוכים מזוינים הינן כליאה, כלומר מעצר מינהלי מטעמי בטחון, ומעצר לצורך הליכים פליליים.
– בַּמשפט ההומניטרי הבינלאומי, כליאה הינו המונח המשמש לציון מעצרו של אדם, אשר נתפס על ידי הרשויות העוצרות כְּמציב איום חמור לבטחון, בלי כוונת הגשת אישום פלילי נגדו.

– מעצר למטרות נקיטה בהליכים פליליים הינו שלילת החירות שניתן להטיל על חשוד בפלילים, עד להרשעתו או זיכויו הסופיים.

לקיחת בני ערובה
לקיחת בני ערובה – חל איסור על תפיסתם או מעצרם של אנשים (בני ערובה), בשילוב עם איום להרוג, לפצוע או להמשיך לכלוא את בני הערובה במטרה לאלץ צד שלישי לבצע מעשה או להימנע מביצועו, כתנאי מפורש או משתמע לשחרורם של בני הערובה.