ב-21 באפריל 2016, אירח הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) דיון פאנל באודיטוריום ה-Humanitarium, כדי לבחון אם הציות למשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) נשחק בסכסוכים המזוינים של ימינו, ואם כן – כיצד ניתן לשקמו. הדיון סיפק גם הזדמנות להרהר בתפקידם של גורמים דוגמת ה-ICRC בשמירה על המשפט ההומניטרי הבינלאומי. האירוע היה חלק מסדרת כנסים בנושא "הבטחת ציות לחוק", ואורגן לרגל מפגש המערכת של רבעון הצלב האדום, ה-International Review of the Red Cross.

דברי מבוא
• וינסנט ברנארד, ראש פורום משפט ומדיניות, העורך הראשי של ה-International Review of the Red Cross, ICRC

מנחה
• הלן דורהם, מנהלת משפט ומדיניות בינלאומיים, ICRC

משתתפי הפאנל
• מרקו סאסולי, פרופסור למשפט בינלאומי וראש החוג למשפט בינלאומי וארגון בינלאומי, אוניברסיטת ז'נבה
• אדמה דינג, היועץ המיוחד למזכ"ל האו"ם למניעת רצח עם
• מייקל נ' שמיט, פרופסור ב-US Naval War College ובאוניברסיטת אקסטר
• פיונה טרי, יועצת מחקר, ICRC

פעמים רבות נשמעת כיום הטענה כי הפרות נרחבות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) תורמות ל"שחיקת הציות לו". ואכן, לא פעם אנחנו לומדים על הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ועל סבל אנושי נוראי. על רקע זה, מפתה להסיק כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי פחות רלוונטי, אם בכלל.

ברם, ביסודם של הדברים, המשפט ההומניטרי הבינלאומי לא רק שלא נחלש בשנים האחרונות, אלא התחזק. מדינות אשררו שורה של אמנות בינלאומיות חדשות, בתי משפט ובתי דין בינלאומיים פוסקים על סמך המשפט ההומניטרי הבינלאומי, גורמים ממלכתיים ושאינם ממלכתיים הוכשרו במכלול החוקים הזה, והמשפט ההומניטרי הבינלאומי משולב כיום בפקודות משפטיות של מדינות שונות יותר מאי פעם.

אז מה, בעצם, קורה כאן? האם "שחיקת הציות למשפט ההומניטרי הבינלאומי" אמתית או נתפסת? כיצד נוכל להיטיב לגשר על הפער בין התפתחות המשפט ההומניטרי הבינלאומי והמצב בשטח? מעבר לחוקים, מהו תפקיד הקהילה הבינלאומית בהתמודדות עם הגורמים לסכסוכים מזוינים והתוצאות שלהם. אלה היו כמה מהשאלות המרכזיות שמשתתפי הדיון ניסו להידרש להן וללבן אותן במהלך הכנס.

העמדת דברים על דיוקם

בפתח דבריו, הכיר מרקו סאסולי בכך שכיבוד המשפט ההומניטרי הבינלאומי אכן לוקה בחסר לעתים קרובות מדי. לדעתו, עם זאת, אין זה מפאת המהות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, שממשיך להיות רלוונטי מאוד לסכסוכים מזוינים בני זמננו, אלא מפני שמדינות דחו את פיתוחם של מנגנוני אכיפה יעילים ואינן מוכנות לקבל משלחות אמינות לבירור עובדות.

סאסולי טען, בנוסף לכך, שהזלזול הנתפס במשפט ההומניטרי הבינלאומי גרוע מהזלזול בו בפועל. בעוד שדיווחים באמצעי התקשורת ומאת ארגונים לא-ממשלתיים מציירים באופן מובן תמונה הפוכה, הרי שאם מתייחסים לכלל הסכסוכים המזוינים, כיבוד המשפט ההומניטרי הבינלאומי שכיח יותר מהפרתו. כמו כן, ערוצי תקשורת חדשים דוגמת רשתות חברתיות הגבירו את מודעותנו לזוועות ולפשעים. על רקע זה, חיוני להעניק תשומת לב רבה יותר למקרים של כיבוד הכללים ולמקד את מאמצי הפצת המידע יותר ויותר בהצגת מאמצי הצדדים לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. מדינות וקבוצות חמושות יכולות, בתורן, להקל על כך על ידי מתן הסכמתן למשלחות אמינות לבירור עובדות שתצגנה גם את מאמציהן שלהן לכבד את הכללים.

אדמה דינג הצר גם הוא על הזלזול המטריד במשפט ההומניטרי הבינלאומי במצבים רבים של סכסוך ברחבי העולם. הוא מאמין שבידינו הן הכלים המשפטיים והן היכולת להפוך מגמה זו על פיה. מה שחסר הוא הרצון הפוליטי ליישם התחייבויות קיימות להגן על אזרחים וכן תיאבון ממשי של הקהילה הבינלאומית להשקיע באסטרטגיות מניעתיות שמטרתן לא להיקלע מלכתחילה למצבים שבהם המשפט ההומניטרי הבינלאומי נדרש.

אל למדינות לסגת מזירת החקיקה

מייקל שמיט ניגש אל הנושא מזווית שונה. מנקודת המבט שלו, "השחיקה" שחלה כביכול בציות למשפט ההומניטרי הבינלאומי קשורה לכך שמדינות רבות עצמה, שכמה מהן היו מעורבות ישירות בסכסוכים מזוינים, בחרו כנדמה להסתלק מתהליך הפירוש והפיתוח של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. במקביל, גורמים שאינם מדינות, כגון ארגונים לא-ממשלתיים, בתי דין ואקדמאים, מילאו את החלל הריק שהשאירו מאחוריהן מדינות ועיצבו יותר ויותר את הדיונים סביב המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

הסתלקות זו מקפלת בתוכה סיכונים גדולים עבור המשפט ההומניטרי הבינלאומי. בשעה שמדינות – שהמשפט הבינלאומי חל בעיקר עליהן, והן המחוקקות העיקריות שלו – זונחות את המערכה על החקיקה, עשויות הפרשנויות הניתנות לחוקים להתפתח בכיוונים שסופן לדחות אותם. דבר זה, בתורו, עלול להוליד זלזול מצד מדינות במכלול המשפטי הזה. כדי להימנע מתרחיש זה, שמיט רואה חשיבות עליונה בשובן של מדינות להשתתפות, פעילה יותר, בפירוש ובפיתוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובהבאתו לידי ביטוי של "אופיניו יוריס" (opinio juris).

הבנת שורשי האיפוק בסכסוכים מזוינים

פיונה טרי, יועצת מחקר ב-ICRC, התמקדה בדבריה בצורך להבין טוב יותר את גורמי היסוד המשפיעים על צדדים חמושים לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. במילים אחרות, מה משפיע על אותם גורמים שלא לבצע זוועות? שאלה זו ניצבת בלב מחקר של ה-ICRC על שורשי ההתנהגות במלחמה, הנבחן שוב בימים אלה על ידי צוות חוקרים בראשותה של טרי. להבנה טובה יותר של גורמים אלה יהיו השלכות חשובות לגבי המדיניות ודרכי הפעולה של גורמים הומניטריים הפועלים באזורי סכסוך מזוין ברחבי העולם.

לסיכום, הכנס הציע מגוון נקודות מבט על מצבו הנוכחי של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. גם אם "השחיקה" כביכול בציות לו היא אולי יותר תפיסתית מאמתית, בהחלט קיימות בעיות ממשיות שיש להידרש אליהן. לנוכח הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי במסגרת סכסוכים ברחבי עולם, נדרש רצון פוליטי רב יותר כדי להעמיד משלחות לבירור העובדות, מנגנוני אכיפה ואסטרטגיות מנע. בעוד שגישור על הפער שבין התפתחות המשפט ההומניטרי הבינלאומי והמצב בשטח ממשיך להיות אתגר גדול – רכישת הבנה טובה יותר של הגורמים המרסנים צדדים חמושים מביצוע הפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי היא חלק חשוב של הפאזל.