אוסיד תקי א-דין עבד אל-באסט מחברון שבגדה המערבית, בן שש, משחק שחמט כבר שנה.
"אני אוהב שחמט כי הוא עוזר לפי לפתח את השכל, את כישורי ניהול הזמן שלי ואת הסבלנות שלי", הוא אמר לאחר שזכה באחד מתשעה סיבובים בטורניר שחמט שנערך ביולי באל-ג'יב, צפונית-מזרחית לירושלים. "אני האלוף בקטגוריה של בני השש, ובשבוע הבא אשתתף בתחרות שחמט בינלאומית בדובאי. אני כל כך שמח לייצג את הפלסטינים בקטגוריה שלי!"

שבעים ושישה שחקנים מגיל שש עד שישים ומעלה שיחקו תשעה סיבובים זה מול זה. התחרות הניבה 13 אלופים, שלושה מהם מתחת לגיל 15.

שחמט דורש יכולות אסטרטגיות ודרגה גבוהה של מיקוד ומשמעת.

יארא פקייה (17) מגיעה מקטאנה וחברה בנבחרת השחמט המייצגת את הפלסטינים בתחרויות בינלאומיות. היא השתתפה באליפויות העולם בטורקיה ב-2012 ובנורבגיה ב-2014. "האליפות בנורבגיה 2014 הייתה מעניינת, עם משתתפים מכל רחבי העולם. השחקנים באו מוכנים היטב, והיו להם מאמנים שתמכו בהם. 150 מדינות השתתפו, והצלחנו לעלות עשרה מקומות בדירוג העולמי. זוהי תוצאה טובה מאוד בהתחשב במשאבים המועטים העומדים לרשותנו", אמרה יארא.

הטראומה הנגרמת כתוצאה ממעגל האלימות עלולה לפגוע בהתפתחות רגשית ובבריאות נפשית. הדבר נכון עוד יותר לגבי הקבוצות הפגיעות ביותר באוכלוסייה, כגון ילדים וצעירים.

האחיות ג'יהאד פקייה כולן שחקניות שחמט נלהבות. "שחמט הוא עולם אחר לחלוטין. את יכולה לשחק כל תפקיד שאת רוצה אם יש לך היכולות. זה מאפשר לך להיות מנהיגה חזקה, ולפלסטינים זה גם משדר מסר חשוב, המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה", אמרה האחות הבכורה אסיל (במרכז) בת ה-19. עבור רהף בת ה-14 (מימין), "שחמט מסמל את המציאות של הפלסטינים. זה משחק מחוכם, והוא עוזר לנו לפתח את כישורינו ויכולותינו. בנוסף לכך, אנחנו חשות בשוויון במשחק זה, מאחר שבני שני המינים משחקים ללא אפליה".

סאדיין (משמאל) היא בת 12, ומשחקת שחמט מגיל שנה וחצי. "אני מאוד אוהבת את המשחק הזה, כי הוא עוזר לפתח את החשיבה האישית והמקצועית שלי, כמו גם את האישיות שלי".

יארא (במרכז) הוכתרה אלופת פלסטין בקטגוריית בני העשר בשנה שעברה. "שחמט הוא משחק של מלכים, והוא מצריך פיקחות", היא הסבירה. "הוא עוזר לילדים להתנהג טוב יותר ויכול להשפיע על חייהם לטובה".

אזהר (7) היא מאל-ג'יב, עשרה קילומטרים צפונית-מערבית לירושלים, באזור התפר של הגדה המערבית. היא התחילה לשחק שחמט לפני חודשיים. "אני משחקת שחמט כי זה כיף. אני משתמשת באסטרטגיית "נגעת-נסעת", ואני לא אוהבת למצוא את עצמי תקועה ולא מסוגלת לחשוב על המהלך הבא. אני תמיד משחקת כדי לנצח במט".

מאלכּ (13) מאל-ג'יב משחק מזה שנה. הוא מתכוון להתאמן עד שיהפוך לאלוף. "המשחק הזה מהנה, והעניין הוא להיות פיקח. במהלך המשחק, אני מנסה לא לפחד, אבל החלק הקשה ביותר הוא להפסיד. כשזה קורה, אני תמיד מנסה ללמוד מהטעויות שלי. אין הבדל בין בנים ובנות במשחק, אבל כאשר אני משחק נגד ילדה, אני מודאג כי לפעמים הן בוכות כאשר הן מפסידות. זה לא משפיע על המשחק שלי – אני רק משחק כדי לנצח – אבל אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני גורם להן לבכות".

מלכּ היא בת 9. "אני משחקת שחמט שנה", היא אומרת. "אני אוהבת שחמט ומשחקת את המשחק הרבה בבית. אפילו לימדתי את אבי כדי שיוכל לשחק אתי".

מוחמד (14) הוא מבית סוריכּ. הוא משחק שחמט מאז 2013. "נהגתי לשחק הרבה במחשב שלי, ואז בבית הספר המורה אמר לנו שאפשר להירשם לקורס, ומאז לא הפסקתי לשחק. כאשר אני משחק, אני חושב על האדם שיושב מולי. אני מתבוננן במהלכים שלהם, ומנסה לנצח. ההורים שלי תומכים בי והמשחק מהנה ומפעיל את השכל".

האלופים והמארגנים בתמונה קבוצתית בסוף הטורניר.