סוגיית הנעדרים הבלתי פתורה ממשיכה להעיק על משפחות גאורגיות ואבחזיות ועל החברה בארצות אלה שנים רבות מאז תום הסכסוך המזוין שהתרחש ב-1993-1992 באבחזיה. על-פי רישומי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), ישנם עדיין 2,300 איש שגורלם לא נודע בעקבות הסכסוך.

גאורגיה. זוּזוּנה אוֹקרוּאָשווילי, שבנה נעדר במשך 24 שנים, יושבת לצד בעלה וָלֶרְיאן וחותמת על עותק של ספר שירה שכתבה כדי להביע את רגשותיה. CC BY-NC-ND / ICRC

להלן סיפוריהן של שתי משפחות – האחת גאורגית, השנייה אבחזית – שיקיריהן נעדרו במהלך הסכסוך ואשר קיבלו סוף סוף תשובות, לאחר 22 שנים של אי-ודאות, לגבי גורל קרובי המשפחה שלהן, זוּראבּ אוֹקְרוּאָשווילי ואַלְמַס קאפְּבּה, ששרידיהם היו בין אלה שזוהו.

שירת הכאב
זוזונה וְולריאן אוקרואשווילי נשואים שישים שנה. היא בת 84, הוא בן 90. הם חולקים שנים רבות את הצער על אבדן שני ילדיהם.
בנם הבכור, זאזה, היה בן 17 כאשר נהרג בתאונת דרכים. כאב האבדן ההוא עדיין היה טרי בלבם כאשר בנם הצעיר, זוראב, נעדר במהלך המלחמה באבחזיה. הוא היה נוסע במטוס שהופל בספטמבר 1993. "מטוס בּאבּוּשֶרה", כינוי המתייחס למקום שבו הופל המטוס, היה לשם נרדף להיעלמותם של יותר מ-120 בני אדם.

זוזונה נזכרת: "זוראב היה ילד מוכשר – צייר ומשורר טוב. הוא עזב את הבית בחשאי כדי להצטרף אל המתנדבים שנכנסו לאבחזיה. לא ידעתי היכן הוא נמצא, וגם לא שהוא עלה לטיסה ההיא. בראותי את התמונות מזירת התרסקות המטוס בטלוויזיה, הרגשתי שזה קשור אליי איכשהו. באותו לילה חלמתי על אש ענקית באופק, ויכולתי לראות את זוראב בתוך הלהבות מבקש את עזרתי. זו הייתה תחושה מוקדמת". יומיים לאחר מכן הגיעה הבשורה הנוראית – האישור שזוראב אכן היה על המטוס שנדון לכליה.

זוזונה וְולריאן היו שבורים. היא ניסתה להתאבד, וולריאן, למרות מאמצים רבים, לא הצליח למצוא מידע כלשהו על זוראב.

גאורגיה. פסיכולוגית של ה-ICRC, מאיה אַלְחָזישווילי, מדברת עם זוזונה אוקרואשווילי. CC BY-NC-ND / ICRC.

זוראב נעדר במשך 24 שנים, עד שלבסוף מומחים לרפואה משפטית של ה-ICRC ערכו חפירות בקבר שבו נטמנו קרבנות מטוס באבושרה. ולריאן נזכר: "חששתי שייקח לצלב האדום זמן רב לזהות את כל הקרבנות וכי – בהתחשב בגילנו – לא נזכה לראות את היום שבו יזוהו שרידי גופתו של זוראב".

באפריל, זוהו שרידיו של זוראב אוקרואשווילי, והוא נקבר בכבוד בחלקה המשפחתית בבית העלמין, לצד אחיו. ולריאן וזוזונה אומרים שחשו הקלה אדירה לראות את בנם נקבר בכבוד, וכי מולדתו סוף כל סוף הכירה לו תודה. "אנחנו איכשהו רגועים עכשיו, סוף סוף, בידיעה ששני בנינו נמצאים יחד באותו בית קברות".

זוזונה כותבת שירים, ופרסמה שני ספרים. "השירה היא הדרך שלי להתמודד עם הכאב שלי", היא אומרת, בעודה מקדישה כמה ספרים "לאנשי הצלב האדום, בתודה על זוראב". "רבים מן השירים הם על זוראב, על רגשותיי ותחושותיי סביב היעלמותו. לב האם שבי ידע שיום אחד אקבל את שרידיו, ויום זה הגיע בעזרת ה-ICRC".

הר של יגון
פירוּזה צ'מגואה קאפְּבּה היא אמו של אַלְמַס קאפבה, שנעדר במהלך הסכסוך של 1993-1992. היא עומדת בראש סניף סוּחוּמי של עמותת "אמהות אבחזיה", המאחדת משפחות שאיבדו את יקיריהן.

משפחת קאפבה חיה חיים שלווים בעיר מולדתה סוחומי לפני פרוץ המלחמה. פירוזה עבדה בבית הדפוס המקומי, שבו גם אלמס החל לעבוד במלאת לו 16 שנים, לאחר סיום לימודיו בבית הספר. הוא היה רק בן 17 עם פרוץ המלחמה, והלך להילחם.

אלמס נעלם ב-1993. במשך 22 שנים, לא היה למשפחה מושג מה עלה בגורלו. "לפעמים חשבתי שהוא בחיים", נזכרת פירוזה. "חוסר הודאות היה כרוך בהרבה כאב. לא ידעתי לאיזה קבר לפנות בפארק סלאבי [פארק התהילה], שם נקברו השרידים הבלתי מזוהים של יותר מ-60 בני אדם".

החיפוש הנואש שלהם אחר שרידיו של אלמס הביא אותם למקומות שונים, ובהם הר אַחְבּיוּק, שבו התרסק ביולי 1993 מסוק ועליו כמה אנשים.

פירוזה מספרת: "כאשר עלינו לראשונה להר, ראינו עצמות. חלק מהגופות היו שרופות כליל. אני זוכרת איש מבוגר שמצא לוחית נחושת ועליה המספר 1013. גילינו שהמספר היה של בנו, ששרידי גופתו זוהו זמן מה לאחר מכן. כל העצמות מאתר ההתרסקות נאספו בסופו של דבר והושמו בשני ארונות מתים. מאז, תמיד תהיתי כיצד יזוהו השרידים".

קבר אחים בפארק סלאבי היה הראשון שנחפר על ידי מומחים לרפואה משפטית של ה-ICRC. שרידי הגופות של 64 איש נמצאו שם, לרבות אלה של אלמס קאפבה, אשר זוהו ב-2014. עשרים ושתיים שנים של אי-ודאות מייסרת באו סוף סוף אל קצן עבור פירוזה.

"כיום, אני מביאה פרחים אל קברו ביום הולדתו ובתאריך מותו. אני יושבת שם, בוכה ומדברת אתו", היא מספרת. "כחברה בארגון 'אמהות אבחזיה", אני יודעת על הרבה משפחות שטרם מצאו את יקיריהן. זוהי הסיבה שמה שה-ICRC עושה עבורנו משמעותי מאוד עבור כולנו".

עבודת ה-ICRC למען משפחות הנעדרים
בתור מתווך ניטרלי ובלתי תלוי המקובל על כל הצדדים, עומד ה-ICRC מאז 2010 בראש מנגנון התיאום לעניין נעדרים בהקשר של הסכסוך המזוין של 1993-1992 וספיחיו.

מנגנון זה פועל על בסיס הומניטרי בלבד, והמנדט שלו הוא לתת מענה לזכותן של משפחות הנעדרים לדעת. המנגנון, המורכב ממשתתפים אבחזיים וגאורגיים, צפוי לתרום לתהליך מתן התשובות למשפחות על גורלם ומקום הימצאם של יקיריהן, ולהחליט על פעולות רלוונטיות.

בין השנים 2013 ו-2015, בעזרת מומחים לרפואה משפטית של ה-ICRC, נמצאו שרידי גופותיהם של 162 בני אדם: 46 בגאורגיה עצמה ו-116 באבחזיה. מתוך אותם שרידים של 162 בני אדם, 81 זוהו עד כה ונמסרו למשפחותיהם. נמשכת העבודה לזיהוי השרידים הנותרים.