מדי שנה מארגן הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) בסיוע “עלמ”ה” (העמותה לקידום המשפט הבינל’ ההומניטרי), תחרות בנושא המשפט ההומניטרי הבינלאומי לסטודנטים ישראליים. עבור חלקם, זהו המפגש הראשון עם המשפט ההומניטרי הבינלאומי ועם האופן בו הוא מגן על אנשים בזמן סכסוך. אדם הנריי ג’יי ברוזה, 24, תלמיד ל”ממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה” במרכז הבינתחומי הרצליה, שמע על התחרות מחבר. במאמר הבא אדם מסביר כיצד המפגש שלו עם המשפט ההומניטרי הבינלאומי עזר לו להבין את חשיבותו בעולם של ימינו והשפיע על בחירת הקריירה העתידית שלו.

מאת אדם הנריי ג’יי ברוזה

מתכונן לעוד התמודדות מול השופטים.

כל מי שמגיע למשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL) עושה זאת מסיבותיו שלו. כמי שהגיע אליו מרקע שאינו משפטי, ככלל המושג “משפט בינלאומי” עורר בי חשדנות רבה; הייתה לי השקפת צינית לחלוטין לגבי קיומם המוצהר של כללים בעתות מלחמה. מצד שני, אפילו המבט השטחי ביותר במשפט ההומניטרי הבינלאומי מגלה שגם מפריו הבוטים ביותר משלמים לו לכל הפחות מס שפתיים. נקודה זו עוררה את סקרנותי מיד: אם המשפט ההומניטרי הבינלאומי חשוב מספיק לאותם גורמים כדי להעמיד פנים, משמע שהם משחקים את המשחק, גם אם בניגוד לרצונם, ואם הם בתוך המשחק, הרי ניתן להשפיע על התנהגותם.

 יחד עם זאת, היו דילמות שנדרשתי להתמודד עמן לפני שיכולתי לקבל את הרעיון של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

המשפט ההומניטרי הבינלאומי מתיימר להפיח אנושיות בסכסוכים מזוינים, מצבים לכאורה נטולי אנושיות, ויש מקום לשאול אם הדבר בכלל אפשרי במצבים כה אלימים מעצם טבעם. יתר על כן, האם “הסדרת” סכסוכים מזוינים אינה מעניקה במשתמע לגיטימציה למוסד המלחמה בתור שכזה? ואם כן, האם לא מוטב לי להשקיע את זמני בלימוד פתרון סכסוכים? לאור התהיות הללו, שאלתי את עצמי איזו סיבה יש לי להיכנס לתחום זה מלכתחילה.

התשובה הקצרה היא שאינני יודע את התשובות לשאלות אלה. מה שכן ידוע לי הוא שלמשפט ההומניטרי הבינלאומי ישנה בפועל השפעה מעצבת יומיומית על ניהול לוחמה – ואני מעדיף לחיות בעולם שבו הוא קיים מאשר בעולם בלעדיו. קרבנותיהם של סכסוכים מזוינים לא יחכו עד שנמצא דרך להימנע כליל ממלחמות. אני רוצה לעזור להם עכשיו.

ואולם הכניסה לתחום הייתה מפחידה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי הוא ענף משפטי תובעני ונקודתי במיוחד, וסטודנט השואף להיכנס אליו צריך להתוודע לכמות עצומה של חומרים מתקופות שונות ודרגות שונות של רלוונטיות, שלכולם עגה משפטית מיוחדת משלהם.

בנוסף לחסמי הכניסה, ישנו הקושי לצבור ניסיון: ככלל, משרות בתחום המשפט הבינלאומי הן ממילא מועטות ומוצעות במרווחי זמן גדולים, והן תמיד דורשות ניסיון. אז איפה יכולתי להתחיל?

כרטיס הכניסה שלי למשפט ההומניטרי הבינלאומי הגיע בדמות התחרות הארצית בנושא שקיים ה-ICRC בישראל. התחרות היא תרגיל סימולציה באורך שבוע שנועד לבחון את גבולות הידע התיאורטי והמעשי של המשתתפים בתחום המשפט ההומניטרי הבינלאומי במסגרת הדמיות תחרותיות המבוססות על משחקי תפקידים. זו היתה נקודת הכניסה המושלמת לתחום. תחת עינם החדה של השופטים והמארגנים – העוסקים כולם במשפט ההומניטרי הבינלאומי – מעמידה התחרות צוותים של שלושה איש מול תרחישים המדמים את המצבים שאנשי המשפט ההומניטרי הבינלאומי מתנסים בהם וצריכים להתמודד עמם מדי יום: משא ומתן על גישה לצורך הושטת סיוע הומניטרי, שכנוע גנרלים או קבוצות חמושות מאורגנות עקשניים להחיל פרשנות מסוימת של המשפט, הצגת הבסיס המשפטי לפעולה צבאית מסוימת, ובמקרים מסוימים – סינגור משפטי על פעולות הלחימה של הצד שלך. התחרות הייתה החוויה המהנה ביותר בקריירה האקדמית שלי – אך ההדמיות הריאליסטיות לא אפשרו לי לשכוח את הדחיפות והמציאות של הסוגיות שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי נדרש אליהן. ביטויים בלשון נקייה השגורים במשפט ההומניטרי הבינלאומי, כגון “חיסול ממוקד” ו”נזק אגבי”, אף פעם לא מטשטשים לחלוטין את העדויות המזעזעות שצריך ללמוד כהכנה לתחרות. לעולם אינך שוכח שבעולם האמיתי, כל מילה שלך עשויה לחרוץ גורלות לחיים או למוות.

התחרות העניקה לי את הניסיון לו נזקקתי כדי להתקבל לסטאז’ הראשון שלי –במכון למחקרי לביטחון לאומי ומאותו רגע ואילך, צצו במהירות תפקידים נוספים. לאחרונה, כחוקר ומגיש דוחות במסגרת פרויקטים ב”מכון לאתיקה, משפט וסכסוכים מזוינים” של אוניברסיטת אוקספורד, זכיתי להיות נוכח במפגש מומחים בתחום המשפט ההומניטרי הבינלאומי מאותו סוג שעברתי בסימולציה רק שנים ספורות קודם לכן. הרגשתי ממש בבית.

פרטים נוספים על ההרשמה לתחרות 2014 ניתן למצוא באתר של עלמ”ה :http://goo.gl/BCgqt9