ראיון
פורסם לראשונה: 30.8.2008

ב-25 ביוני 2006 חטפו ארגונים פלסטיניים חמושים את החייל הישראלי גלעד שליט. היום, למעלה משנתיים מאוחר יותר, מצבו עדיין אינו ברור. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) העלה בקשות חוזרות ונשנות לבקרו או שיתירו לארגון להעביר ידיעות בינו לבין משפחתו. נציגים של ה-ICRC פגשו לאחרונה את הוריו של גלעד, נועם ואביבה, על מנת לשוחח על רגשותיהם ומחשבותיהם.

כיצד נראו חייכם בשנתיים האחרונות?
נועם שליט: אנחנו עדיין עומדים באותו מקום שבו התחלנו, וכך גם גלעד. כמובן שזה קשה לנו בצורה קיצונית, אבל גלעד הוא זה שנמצא בשבי וסובל מהחוויה הקשה הזו ישירות, לא אנחנו.
אביבה שליט: כשגלעד נחטף, לפני שנתיים, לא ידענו מה לחשוב או למה לצפות. אחרי הכל, לא התנסינו בדבר כזה בעבר, ואי אפשר להתכונן לדבר כזה. עבורי, הרגש החולש הוא תסכול הנובע מאי-וודאות לגבי מצבו הפיסי והרגשי של גלעד.

כיצד אתם מתמודדים עם כך שכעבור שנתיים עדיין אין התקדמות בנושא?
נועם שליט: מה שמתמרץ אותנו ומחזק אותנו זו הנחישות לשחרר את גלעד, להביא אותו הביתה.
אביבה שליט: את מוצאת בעצמך כוח פנימי שלא ידעת שיש לך בכלל. זה מה שעוזר לנו לתפקד ולהישאר ממוקדים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להיות כך.

על מה אתם חושבים בלילה?
נועם שליט: קשה מאוד להירדם, או להימנע מלהתעורר ברגע שהצלחתי. אני לא מפסיק לחשוב על גלעד, מה עובר עליו, כמה זמן זה יימשך, מה עוד אנחנו יכולים לעשות שטרם עשינו?

למה ציפיתם מה-ICRC?
נועם שליט: אני מאוכזב מכך שה-ICRC לא מצליח לאכוף על ארגון פלסטיני את האג'נדה ההומניטרית שלו, ולחייב אותו לציית להוראות אמנות ג'נבה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי. היינו רוצים שה-ICRC יהיה יותר אסרטיבי, יותר פעיל ויותר משכנע. אחרי הכל, החמאס מסתמך על ה-ICRC לעתים קרובות בעניינים הומניטריים, כך שאנחנו מצפים לכך, שבאופן דומה, ה-ICRC יצליח להשיג מה שהוא צריך ורוצה מהחמאס. הבעיה היא שהסכמה ושיתוף פעולה הם חיוניים ל-ICRC, וכאשר שניהם נעדרים מהתמונה, אין ביכולתו לעשות הרבה.
אביבה שליט: זה מתסכל באופן קיצוני שאין תוצאות כעבור שנתיים, אך על ה-ICRC להמשיך במאמציו ולא לוותר. גם אם אין הוא יכול להשיג אלא מילימטר אחד של התקדמות, זה עדיין שווה את המאמץ.

ולסיום, אתם עדיין מקווים?
נועם שליט: אם להיות כנים, אין כרגע שום אור בקצה המנהרה. פשוט אין שום דבר שיכול לתת לנו תקווה, אבל אנחנו ממשיכים לחפש משהו שייתן לנו תקווה.
אביבה שליט: אסור לאבד תקווה שגלעד יחזור במהרה. אני דואגת שלמרות שהכרתי את גלעד כשעזב את הבית הזה בפעם האחרונה, אני לא יודעת אם אכיר אותו כשיחזור. הוא בחור צעיר – מי יודע אילו צלקות תשאיר עליו חוויה זו.