שנים של סכסוך, אלימות וקשיים מייאשים, הפכו את החיים באפגניסטן לכמעט בלתי נסבלים. מוקשים יבשתיים, שהיו פעם פזורים בכל רחבי המדינה, גזלו מאלפים את היכולת לעשות את הדברים הבסיסיים ביותר, כמו היכולת להתנייע בחופשיות. במקביל, מחלות ילדות הניתנות למניעה, כגון פוליו, דנו אינספור ילדים למאבק יומיומי רק כדי להצליח ללכת.
ואולם, באמצעות תכניות השיקום הפיזי שאנחנו מציעים ברחבי אפגניסטן, מבוגרים וילדים כאחד מקבלים הזדמנות להרגיש שוב שלמים, ועבור רבים, לשחק את המשחק האהוב עליהם – כדורגל.
לשנות חיים באמצעות כדורגל
התמודדות עם החיים עם נכות יכולה להיות קשה ביותר.
במרכז השיקום בקאבול הפועל בתמיכת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), כדורגל עוזר לאנשים לפגוש אחרים החווים מאבקים יומיומיים דומים ומוצאים כוחות בתוך תוכם. הוא גם עוזר לאנשים להשיב לעצמם את תחושת האמונה בעצמם.
הנה שתי דוגמאות לסיפורים שלהם.
ראמיש ניקְזאי
שמי הוא ראמיש ניקזאי. אני בן 21, ואני עובד במרכז השיקום של ה-ICRC כעוזר מאמן.
הייתי רק בן תשע כאשר דרכתי על מוקש. זה קרה כאשר העפתי עפיפון בחוץ יחד עם חבריי. כל חיי השתנו לרעה.
מהי המשמעות של כדורגל עבורך?
כדורגל שינה את חיי.
כאשר התחלתי לבוא למרכז השיקום של ה-ICRC, הייתי מדוכא. לא חשבתי לרגע שאהיה כמו אנשים אחרים.
אז התחלתי לשחק כדורגל, וזה שינה הכול. השמחה חזרה אליי. הפכתי להיות חלק מן החברה. העתיד שלי נראה חיובי עכשיו.
חבּיבּוּללה
שמי חביבוללה. אני בן 8, תלמיד כיתה ג’.
שיחקתי בחוץ עם בני דודים שלי כאשר מכונית פגעה בי. איבדתי את רגלי.
זה היה היום הגרוע ביותר בחיי.
אני עדיין זוכר כמה זה כאב. כאשר התעוררתי בבית החולים, רציתי לעמוד על הרגליים, אבל אמי אמרה לי לא לעשות זאת.
הרגשתי שהחיים שלי נגמרו. במרכז השיקום של ה-ICRC פגשתי ילדים כמוני. התחלתי את תכנית השיקום והתקינו לי רגל תותבת. אז התחלתי לפגוש את חבריי, וללכת לבית הספר.
מהי המשמעות של כדורגל עבורך?
מאז שהצטרפתי לנבחרת, זו הרפתקה גדולה. כל כך הרבה דברים השתנו. חיי חזרו כמעט להיות נורמליים.
