“עבודה כנציגה של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מזמנת רגעים של אושר ורגעים של תסכול”, אומרת תמר אבו-חנא, שהשלימה לאחרונה את השליחות שלה באתיופיה, במסגרת עבודתה, “אבל כשחושבים על העזרה לאנשים, זה שווה את זה.”
צילום: תמר אבו חנה / ICRC
“כששמעתי לראשונה על הנסיעה לאתיופיה כנציגת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שמחתי מאוד”, אומרת תמר. “אני מאמינה שתוך מספר שעות בלבד חלקתי את החדשות עם כל מי שקרוב אליי. סוף סוף קיבלתי את מה שרציתי כל כך הרבה זמן. התגובות היו מאוד שונות זו מזו, החל מ”מה את חושבת לעצמך?”, ו”למה את רוצה לנסוע לשם?”, ועד “איזו החלטה אמיצה”, “זו הזדמנות שאסור לך להחמיץ”.
תמר, במקור מנצרת, עברה לירושלים לפני ארבע שנים כדי לעבוד בוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC). “תמיד רציתי לעבוד בארגון בינלאומי, וההזדמנות לעבוד עבור ארגון בתחום ההומניטרי היא מעשירה ובעלת ערך”, היא אומרת. תמר עובדת במחלקת התקשורת בירושלים.
“לב הפעילות של הארגון היא העבודה בשטח, ולכן רציתי לחוות את השטח ולעבוד עם אנשים במקום לשבת במשרד”. המציאות של הקונפליקט אליו נולדה היתה גורם חשוב בהחלטתה לנסות לעבוד במדינה אחרת. “רציתי לחוות ולהיות עדה להקשר אחר של קונפליקט”, אומרת תמר. “במהלך השליחות שלי למדתי שיש סכסוכים שגורמים לסבל אנושי שלא הרבה אנשים יודעים עליו”.
צילום: תמר אבו חנה / ICRC
צילום: תמר אבו חנה / ICRC
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום באתיופיה עוסק בחידוש קשרי משפחה, מספק שיקום פיזי ועובד עם הצלב האדום האתיופי, אך אחת המשימות הגדולות ביותר של הארגון במדינה היא ביקור במתקני מעצר. בתמיכת הרשויות הלאומיות, מבקר הארגון בבתי הכלא הפדרליים והאזוריים – במטרה לשפר את תנאי המעצר ואת הטיפול באסירים בהתאם לנורמות ולסטנדרטים הבינלאומיים.
אתיופיה היא מדינה עצומה, עם מרחקים עצומים בין מקומות שונים לביקורים בבתי כלא. “ביקור של כלא יימשך בין שלושה לחמישה ימים, שבמהלכם נלך לכלא המיועד ונדבר עם עצירים על תנאי מאסרם ועם הרשויות האחראיות למאסרם. כשחזרתי לאדיס אבבה, רוב העבודה היתה לדווח על הביקור מהשבוע הקודם “.
משימות אלו יכולות להיות מלאות אתגרים, “אבל אם לא היו אתגרים וקשיים, הניסיון לא היה בעל ערך ובלתי נשכח”, אומרת תמר. “אחד האתגרים הברורים מאליהם הוא הגעגועים למשפחה, ולאוכל. ואם מדברים על אוכל, הרעלת מזון היא משהו שיכול בקלות להפוך לשגרה אם לא נזהרים. חליתי מספר פעמים, אבל הפעם הכי גרועה היתה כאשר הופיעו אצלי סימפטומים של מלריה. למרבה המזל זו לא היתה מלריה בסוף “.
“אדיס היא עיר נחמדה וחברותית ואפשר לקיים כאן חיים נורמלים. אפשר אפילו לאכול פלאפל אצל אילן. “צילום: תמר אבו חנה / ICRC
נוסף על ליווי הצוות בעת ביקורם במקומות המעצר, תמר היתה אחראית על הנושא של קטינים במעצר. “עבודה זו השתלמה בעת ביקור בבית המעצר לנוער ובמרכז השיקום באדיס אבבה”. במהלך הביקור זוהו הצרכים של המתקן וניתן סיוע לשיפור תנאי המאסר של הצעירים. “המפגש עם ילדי רחוב בכלא – עם מעט בגדים, לפעמים עם בעיה נפשית ולעתים קרובות ללא כתובת ללכת לאחר שחרורם – היה עצוב וגבה מחיר רגשי.”
ביקור זה הפך להיות אחד הרגעים הבלתי נשכחים במהלך השליחות של תמר. “פגשתי את קדיר, נער בן 16 עם רגל קטועה. בעזרת התמיכה של הצוות הרפואי ותכנית השיקום הפיזי, הצלחנו להשיג לו קביים וקבענו לו תור להתאמת תותבת. לאחרונה נודע לי שקדיר שוחרר מבית המעצר והוא יכול עכשיו ללכת בלי קביים!”
“במהלך העבודה כנציגת הצלב האדום יש רגעים של אושר ורגעים של תסכול, אבל הדברים הופכים להיות קלים יותר אם זוכרים שבכך עוזרים לאנשים. החלק הקטן שלי שתרמתי כדי לעזור לקדיר ללכת, שינה את חייו לטובה, ומילא אותי בשמחה. אפילו שיחה עם עצור סומלי בערבית על על הערים מהן אנו מגיעים גרמה לנו לשמוח לרגע.”
“אתיופיה היא מדינה יפהפיה, עם השקיעות הכי מדהימות. והשמיים תמיד עוצרי נשימה. התמונות האהובות עליי הן אלה של השמיים והעננים, בייחוד אלה שצילמתי בללילבלה.” צילום: תמר אבו חנה / ICRC
צילום: תמר אבו חנה / ICRC
“המעבר לאדיס אבבה חשף אותי לסביבת עבודה חדשה ושונה מזו שבמשלחת בה אני עובדת בדרך כלל. הכרתי אנשים, תרבות ומסורות חדשות. זו היתה אחת החוויות הכי טובות שהיו לי “.