נאום שנשא נשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בג’נבה ביום 28 בנובמבר 2017

הערב, אצייר בפתח דבריי תמונה רחבה ומקיפה יותר: בשנתיים האחרונות הסתמנו מגמות מדאיגות בַּדינמיקה של סכסוכים ובַנזקים שהם גורמים בתחום ההומניטרי.

היינו עדים ל:
• פלגנות עמוקה יותר בקרב גורמים בסכסוך;
• צורות שונות של אלימות (פלילית, פוליטית, בין קהילתית) אשר מלַבּוֹת זו את זו, ופגיעתן באנשים ותשתיות גדֵלה והולכת;
• אסטרטגיות צבאיות עוברות שינוי מן היסוד, ותופעת הפרות הוראות דיני המלחמה מתפשטת;
• אנו עדים לזמינות גבוהה יותר של כלי נשק ולשימוש בכלי נשק בלתי חוקיים; כמו גם לכך שסכסוכים שבעבר ניתן היה להכילם הופכים לבינלאומיים.

מגמות אלה כולן, הפכו את חייהם של אזרחים למורכבים וקשים יותר, והשלכותיהן ברורות:
• שיעור המוות והפציעות בקרב אזרחים מוסיף לגדול;
• ההשלכות העקיפות של המלחמה הן כבדות משקל יותר מאשר תוצאותיה הישירות;
• שטף עקורים שמספרם גדל במהירות ובשיעור ניכר; ו-
• המחירים שגובה האלימות במונחים חברתיים-כלכליים מאמירים.

אחד הגורמים החשובים התורמים לְתמונה הכוללת העגומה, הוא העתקת הלחימה לאזורים עירוניים. ה-ICRC עורר לפיכך, לאורך כל השנה, דיון גלובלי בנושא המלחמה בערים, כדי להיטיב להבין את הגורמים וההשלכות ההומניטריות, ועל מנת להעמיק ולבסס את המדיניות ופעילויות התגובה הננקטות על ידינו.

פּגיעוּתם הגבוהה יותר של ערים ואזורים אורבניים היא מובנית, ולפיכך פגיעתן של הלחימה והאלימות קשה ומקיפה יותר. הדבר מדאיג במיוחד במקומות עם עוני ותשתיות רופפות .

מדאיג במיוחד הוא הנטל הכבד שאזרחים הם הנושאים בו כאשר מלחמות ניטַשות בתוך ערים. תשתיות בסיסיות נפגעות באופן קשה בשטחים אורבניים: בריאות, מים, תברואה, חינוך. ההשפעה המצטברת של לחימה ממושכת עם הידרדרות עקבית של תשתיות מאריכה את רשימת הבעיות.

תהליך מהיר של עיוּר, המהווה תופעה חברתית וכלכלית כבדת משקל – משמעו גם שאנו רואים כיצד סכסוכים מתנהלים יותר ויותר באזורים המאוכלסים בצפיפות. המלחמה כיום מתקשרת לשמות של ערים: חלבּ, קנדהאר, מוגדישו, דונייצק, עאדן, רמאדי, צנעא, פלוג’ה, קוּנדוּז. מספרם של הסובלים מנזקי הלחימה האורבנית נאמד בכחמישים מיליון איש.

בזירות קרב עירוניות, הגורמים החמושים מטמיעים עצמם באוכלוסיות האזרחיות. הם עושים כן מאחר שהם מתעלמים מהחוק, משום שאין להם ברירה או מתוך כוונה להסתתר בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהשתמש בה כמגן אנושי על נכסיהם הצבאיים. ולשליטה בעיר יש לעיתים קרובות חשיבות אסטרטגית.

מה צריך לעשות? שתי שאלות מצריכות תגובות טובות יותר:
• כיצד להבטיח כי הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי יכובדו יותר, במטרה לצמצם את סבל האזרחים? ו-
• כיצד ניטיב לעצב מחדש את התגובות ההומניטריות בסביבה המורכבת של אזורים עירוניים?

בשאלה הראשונה אנחנו מתבססים על ראיות מצטברות והולכות: אם במהלך לחימה בסביבה אורבנית היו מיטיבים לכבד את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, היה הנזק האזרחי מצטמצם באופן דרמטי.

ה-ICRC דוחק לפיכך בצדדים לסכסוכים אורבניים להבטיח כי הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי יכובדו במהלך לחימה אורבּאנית על ידי כך ש:
• יינקטו בכל צעדי הזהירות בני-הביצוע בעת התקפה, כדי למנוע נזק אזרחי אגבי או לצמצמו למינימום, ועל מנת להבטיח את הגנת האזרחים;
• יניעו את כל הצדדים להימנע משימוש בנשק נפיץ בעל טווח פגיעה רחב באזורים מאוכלסים בצפיפות;
• יינָתנו לצבאות הדרכות והכשרות בנושא הלחימה האורבאנית, במיוחד בנוגע לבחירת שיטות ואמצעי הלוחמה, כדי לצמצם למינימום את הסיכונים שאזרחים נחשפים אליהם; ו-
• בעת תכנון התקפה על שירותים עירוניים חיוניים, יקחו בחשבון גם את כל השלכותיה העקיפות או ה”מתגלגלות” (אפקט “כדור השלג”) של ההתקפה.

כדי להוסיף ולהרחיב בנושא:
הצדדים לסכסוך אינם רשאים להשתמש בשיטות ואמצעי לוחמה בלא כל הגבלה. זהו עקרון קריטי של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. ההיתר להתקיף קשור ליתרון הצבאי.

החופש לבחור כל סוג נשק הוגבל באמצעות העקרונות הכלליים של הבחנה, מידתיות וזהירות.

לדוגמה, על אף שנשק כבד נפיץ מעורר לעתים נדירות חשש כלשהו בעת השימוש בו בשדות קרב פתוחים, הוא הופך לבעייתי כשמשתמשים בו נגד מטרות צבאיות באזורים צפופי אוכלוסייה. במקומות כאלה, כלי נשק אלה מוּעדים לגרום לפגיעות ללא הבחנה שטווח הגעתן יגיע הרבה מעבר למטרה, עם השלכות הרסניות על אזרחים.

לפיכך עלינו לבחון בקפדנות כיצד כללי ההבחנה, המידתיות והזהירות מיושמים באזורים צפופי אוכלוסין, לאור הראיות המצטבות והולכות בדבר ישירות ועקיפות.

לנוכח המחיר העצום שאזרחים משלמים, רק פרשנות שהיא יותר שאפתנית ומוסכמת-על-הכל עשויה להצליח להעניק הגנה טובה יותר. עלינו גם להבטיח כי פרשנויות מחמירות יותר יתורגמו כראוי לחוברות ההדרכה הצבאיות העוסקות באזורים צפופי אוכלוסייה.

ולנוכח סכסוכים המתמשכים עשור שלם, עלינו לחדד את רעיון היתרון הצבאי.

באשר למיתון פגיעתה של האלימות בשטחים אורבאניים, עלינו להתאים עצמנו לְהִשתנוּת צרכי האנשים.

למרות שבעבר ה-ICRC נהג להגיב למשברי חירום, אנחנו עדים ליותר ויותר סכסוכים מזוינים מתמשכים. כיום, עלינו לספק טווח רחב של שירותים – החל מתיקון והקמת מערכות אספקת מים, לתמיכה בבתי חולים ומרכזים אורתופדיים או הבאת מרפאות ניידות. החל בשירותים הומניטריים מסורתיים ועד תמיכה בַּקייָמוּת של עסקים קטנים באמצעות מענקי מזומנים.

מלבד מראות ההרג וההרס, לוחמה אורבנית מותירה כיום מאחוריה צלקות בלתי נראות על חברות שלמות, כדוגמת הדורות האבודים שהלימודים נמנעו מהם, טראומות נפשיות או עקירות מתמשכות ממקום המגורים. בכל דקה נאלצים בסוריה למעלה משלושה אנשים להימלט. למעלה משישה מיליון איש חיים במקלטים אד-הוק או אצל קהילות מארחות בתוככי סוריה, בעת שחמישה מיליון בקירוב עזבו את המדינה.

הבעיות נותרות בעינן זמן רב ומצב זה מוחרף אף יותר בשל פּגיעוּיות מִבניות נוספות הנובעות מתהליך האורבניזציה. למעלה מ-1.5 מיליון איש, לרבות 350 מיליון מהעניים ביותר בעולם, חיים במקומות הסובלים מפּגיעוּת ומצבי אלימות וסכסוך נמשכים.

תושבי ערים פּגיעוֹת מתמודדים עם ריכוז של בעיות: אי-שוויון בהכנסות, עוני, אבטלת צעירים, אלימות, עבריינות ואסונות טבע. הם חשופים לאלימות של כנופיות או התקפות טרור. כאשר הפּגיעוּת מעמיקה, התוצאה הסופית היא העתקה מסיבית של אוכלוסיות, ופרצי אלימות אקראיים שעלולים להסלים להתנגדות מאורגנת יותר ואף לכדי סכסוך מלא.

התחזית מנבאת כי עד שנת 2030 יעמוד שיעור הצמיחה האורבנית בערים פּגיעוֹת אלה על 96%, ואיני יכול אלא לצפות שהדבר יהווה אתגר עצום שכולנו נישא על כתפינו אל העתיד. וזה מוביל אותי למסקנה שלשטחים אורבניים, יותר מלכל מקום אחר, נחוצות גישות חדשות, גישות שימשו בשילובן יחד מתודולוגיות לטווח קצר עם מתודולוגיות ללטווח ארוך, של מתודולוגיות אינדיבידואליוֹת עם מתודולגיות שיטתיוֹת, ומתודולוגיות הומניטריות עם מתודולוגיות-פיתוח.

במובן זה אני מקווה כי הפאנל יוכל לדון בשניהם:
• הדרכים החדשות להגנת אוכלוסיות באמצעות פרשנות מפליגה יותר של החוק; ו-
• אסטרטגיות להיטיב לסייע להם בטווח הקצר והארוך.