הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) מבקש לגייס 400 מיליון דולר כדי לסייע לנפגעים העיקריים מן המשברים ההומניטריים בסומליה, תימן, דרום סודאן וצפון-מזרח ניגריה. הכספים יבטיחו הגשת עזרה חיונית ל-5 מיליון בני אדם פגיעים.
CC BY-NC-ND / ICRC / A. Synenko
בדברים שאמר במסיבת עיתונאים בג’נבה היום, הזהיר דומיניק שטילהרט, מנהל התפעול של ה-ICRC, כי דרושה הגדלה אדירה של כספי הסיוע כדי למנוע החמרה נוספת במדינות אלה.
מוקדם יותר החודש, הודיע האו”ם כי למעלה מ-20 מיליון בני אדם עומדים בפני רעב בארבע המדינות האמורות. לדברי מר שטילהרט, יש עוד זמן למנוע רעב בסומליה ובתימן.
“מזון, מים, מחסה וטיפול רפואי נדרשים לאלתר. יחד עם שותפינו מתנועת הצלב האדום והסהר האדום, אנחנו מגבירים את המענה שלנו. אנחנו פועלים בשטח ומספקים סיוע בכל ארבע המדינות. אנו עדים לסבל ההמוני. מיליוני אנשים מנועים מהתנאים הבסיסיים ביותר הנחוצים כדי לשרוד”.
מנהל התפעול הדגיש גם את הצורך לטפל ישירות בשורשי המשבר.
“כל הכסף שבעולם לא יגבר על הכשלות פוליטיות מכוונות ואי עמידה בנורמות של לחימה. בסופו של דבר, הרעב במדינות אלה הוא תוצר לוואי. מקור הבעיה הוא קיומו של סכסוך ארוך ועיקש. הסכסוך הוא שמוציא אדמה חקלאית מכלל שימוש, הוא זה שמאלץ בני אדם לברוח מבתיהם, והוא שמחריב בתי חולים ושירותים חיוניים אחרים”, אמר מר שטילהרט.
מר שטילהרט קרא לצדדים הלוחמים לעשות כל מאמץ לכבד את נורמות הלחימה, ואמר כי מדינות חייבות לנצל טוב יותר את כוח השפעתן כדי להבטיח זאת. “הפרות של חוקי הלחימה מובילות היישר לסבל בקנה מידה המוני, ולכן עלינו לטפל באופן התנהלותן של מלחמות”.
בנוסף למגבית של ה-ICRC, יצטרכו ארגונים שותפים בתנועת הצלב האדום והסהר האדום בארבע המדינות לפחות עוד 100 מיליון דולר כדי לממן את המענה שלהם למשברים.
הממונה על המזרח התיכון ב-ICRC, רוברט מרדיני, אמר כי עכשיו כשהמצרכים והאספקה החיוניים אוזלים, אין בתימן עוד זמן לבזבז: “אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אך הצרכים אדירים. חוסנם של התימנים מגיע לנקודת שבירה. על הצדדים לסכסוך בתימן לפעול באחריות. יש לאפשר כניסת מצרכים נוספים אל תוך המדינה ומעבר שלהם בתוכה. אין לתקוף אזרחים ותשתית אזרחית. גישה הומניטרית אינה יכולה להיות קלף מיקוח. כדי למנוע רעב, יש לפעול באופן מיידי”.
הממונה על יבשת אפריקה ב-ICRC, פטריציה דאנמי, אמרה על סומליה: “עשורים של סכסוך ואי כיבוד של כללי הלחימה אילצו סומלים רבים פעם אחר פעם לברוח מבתיהם, והותירו אותם פגיעים ביותר. הבצורת הקשה והגישה המוגבלת לשירותים חיוניים רק מגבירות את הסבל. עלינו לפעול עכשיו כדי למנוע טרגדיה נוספת”.