העיר שדרות, הממוקמת במרחק של פחות משני קילומטרים מעזה, הפכה להיות מקום בו אזעקות ומקלטים הם חלק מהחיים. האם ניתן להתרגל לחיים בפחד?
צילום: Alyona Synenko/ICRC
ספיר, סטודנטית
זוהי תקופת המבחנים אבל קשה להתרכז. באופן לא מודע, אתה תמיד מחכה לאזעקה הבאה. אני אוהבת לטייל ולעשות קמפינג. עכשיו כשאני הולכת לחלק מהמקומות האהובים עליי, זה שובר לי את הלב לראות אותם שחורים ואפורים מהשריפות.
צילום: Alyona Synenko/ICRC
ששון, בעל קיוסק
המקום הזה נראה שקט ופסטורלי, אבל זה יכול להתהפך ברגע אחד. אני חי כאן בשישים השנים האחרונות – אני כבר לא טורח ללכת למקלט, אבל בניתי ממ”ד עבור משפחתי.
צילום: Alyona Synenko/ICRC
לנה, מעצבת שיער
בכל פעם כשיש אזעקה, בתי בת ה-15 מתחילה לרעוד. שלחתי אותה לחופשה, בתקווה שהיא תוכל להתרחק מכל זה. אבל בכל פעם שהיא קיבלה התרעה באפליקציה בטלפון, היא התקשרה אליי מבוהלת, לשאול אם כולם בסדר.
צילום: Alyona Synenko/ICRC
לנה, בעלת חנות לחיות מחמד
אפשר להרגיש את המתח באוויר. הרחובות ריקים, אנשים נמנעים מלצאת החוצה. אני כל הזמן בודקת את הטלפון שלי כדי לראות אם יש התראות. אפילו בלילה. אני דואגת מאוד מההשפעה שתהיה לכל זה על הסביבה. לכמה מהמקומות יידרשו שנים רבות כדי להתאושש.
צילום: Alyona Synenko/ICRC
שמעון, בעל מספרה
אי אפשר להתרגל לאזעקות. זה לא קל לגדל ילדים בפחד. פעם הייתי עד לטיל שנחת במגרש החניה וזה נתן לי רעיון לעצב תסרוקת בצורת טיל.