ג’נבה (ICRC) – תקרית אלימה נגד מתקנים או צוותים רפואיים מתרחשת מידי שבוע בשנתיים האחרונות מאז שעברה החלטת מועצת הביטחון של האו”ם שנועדה להגביר את כיבוד הערך הקדוש של הגנה על שירותים רפואיים.
רק השבוע, הסתערו חמושים על בית חולים ברפובליקה המרכז-אפריקאית שבו פועל צוות מנתחים של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC). הם איימו על חולים, סגל רפואי ומתנדבים של הצלב האדום, עיכבו אמבולנס ברחוב ואיימו על נוסעיו.
החלטת מועצת הביטחון של האו”ם התקבלה בתמיכה גורפת, המעידה על כך שהעולם מאמין שיש להבטיח לאנשים, במיוחד באזורי סכסוך, גישה בטוחה לטיפול רפואי. למרבה הצער, ממאי 2016 ועד היום, תעד ה-ICRC יותר מ-1,200 תקריות אלימות נגד מתקנים או צוותים רפואיים, וזאת ב-16 מדינות בלבד.
באפגניסטן, למשל, התקפות נגד צוותים רפואיים ושימוש במתקני רפואה או הריסתם על ידי נושאי נשק חסמו לאלפים, אם לא למיליונים, את הגישה לשירותי בריאות – התקפות הכוללת איומים, חטיפות והריגות.
“התקפות נגד מתקנים וצוותים רפואיים הן בגדר טרגדיה כפולה”, אמר נשיא ה-ICRC פטר מאורר. “ראשית, התקפות כאלה פוצעות ומטילות מומים הן באנשים המבקשים טיפול רפואי והן באלה המספקים אותו. אך בנוסף, הן מונעות קבלת סיוע בעתיד ממספר עצום של אנשים, וגודעות את תקוותם של הנזקקים נואשות להחלמה”.
החלטה 2286 של מועצת הביטחון של האו”ם מה-3 במאי 2016 הייתה צעד משמעותי של הקהילה הבינלאומית לקידום מתן מענה להתקפות אלימות נגד גורמי רפואה, ואולם על ההתחייבויות למנוע ולמתן את האלימות הזאת להתבטא במעשים.
ה-ICRC דוחק לנקוט בצעדים הבאים באזורי סכסוך:
- הימנעות של כוחות מזוינים מתקיפת אזרחים או תשתית אזרחית, לרבות מתקנים, צוותים וכלי רכב רפואיים.
- הסרת כל חסימה המונעת אספקה של פריטים רפואיים נחוצים ופינוי של חולים ופצועים.
- חקירת תקריות של אלימות נגד גורמי רפואה והטלת אחריות על התקפות המפרות את המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
הרס תשתית רפואית ושיבוש של שירותי הרפואה הגיעו לדרגות מטרידות במיוחד בסכסוכים במזרח התיכון. יותר ממחצית בתי החולים הציבוריים והמרכזים הרפואיים של סוריה סגורים או מתפקדים חלקית בלבד. כמה מהם ספגו התקפות אוויריות מרובות. אספקת ציוד רפואי באזורים מסוימים של המדינה וכן פינוי הפצועים והחולים משם הופסקה באופן עקבי.
בעיראק, הרס התשתית האזרחית באזורים שנפגעו בעקבות פעולות האיבה האחרונות היה אדיר. בצלאח א-דין, למעלה משליש ממרכזי הרפואה ניזוקו או הוחרבו. בתימן, נכון לסוף 2017, רק 45% מתשתיות הבריאות במדינה תפקדו, ורובם סבלו ממחסור באספקה רפואית.
“אפילו למלחמות יש כללים”, אמר מאורר. “חובה להגן על הפצועים והחולים בכל מצב. אלימות השוללת מהם גישה לשירותי רפואה מפרה את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובסופו של דבר הופכת את כולנו למעט פחות אנושיים”.
לקריאה נוספת: www.healthcareindanger.org