מאת מרקו בלדן

הצחנה העולה מדם ומבשר אדם חרוך צרובה בזיכרוני. הבזקי תמונות של מבוגרים וילדים עם פציעות מחרידות מלווים תמיד את חלומותיי. אני כירורג מומחה לפציעות מלחמה. במשך יותר מעשרים שנה, חיברתי בחזרה אנשים שנקרעו לגזרים על ידי מוקשים ופצצות או נוקבו על ידי כדורי רובים. אוגנדה, סומליה, אפגניסטן, לוב, סוריה ותימן הן כמה מדינות ברשימה ארוכה של ארצות שסועות-מלחמה שבהן פעלתי.

בכולן, ניתחתי פצועי מלחמה, שהגיעו אל שולחן הניתוחים שלי בזרם בלתי פוסק. ניתחתי מכף רגל ועד ראש. עשיתי זאת בסביבות הקשות ביותר, ובשעה שמסביב ירדו פצצות מן השמים.

בית חולים א-שיפא, טריפולי, לבנון. מרקו בלדן ב”מרכז טראומה לטיפול בפציעות מנשק” בלבנון. המרכז קולט פצועי מלחמה מסוריה ומלבנון.

לאור כמות האנרגיה הגבוהה האגורה בפצצות, מוקשים וכדורים, מידת פגיעתם בגוף האדם איומה. הנזק שנגרם מחייב מומחיות רפואית מיוחדת שלא מלמדים ברוב הפקולטות לרפואה. מומחיות זו נקראת “כירורגיה לפציעות מלחמה” או “טיפול בחבלות מלחמתיות”.

עם העלייה החדה בסכסוכים מזוינים באזור, רופאים ואחיות צעירים נתקלים יותר ויותר בפציעות מלחמתיות כבר בשלב מוקדם בעבודתם. רופא בן שלושים העובד בבית חולים מוביל בישראל או בעזה כבר התנסה בטיפול בזרם עצום של פגועים והתמודד עם שורה של פציעות מזוויעות, כגון פגיעות הדף וקטיעות של כמה גפיים בפצוע אחד.

הטיפול בחבלות מלחמתיות חייב להיות חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים של כל הפקולטות לרפואה במדינות המושפעות מסכסוכים. הדבר יקנה לנו את “הידע” הטכני, ובכך ישפר את סיכויינו כרופאים להציל את חייו של פצוע מלחמה.

המקצוע שלנו יכול להיות מייאש ביותר, על אחת כמה וכמה בצל סכסוך מזוין. לפעמים, המיטב שאנחנו יכולים לעשות הוא להשתלט על כאבו של המטופל, ולאפשר לו למות בכבוד. למעשה, כבוד המטופל כבר חולל עוד לפני הגעתו אל שולחן הניתוחים שלי.

סכסוכים מזוינים מצטיינים ברמיסת כבוד האדם. בשלב ראשון, הם נוגסים בפרנסה של אנשים ובשירותים שונים שהם תלויים בהם, ובהמשך גוזלים את חייהם את חיי יקיריהם, ובכך הופכים אותם לפעמים לשבר כלי.

בית חולים מירווייס, קנדהאר, אפגניסטן. דיוקן של ילדה קטנה פצועה.

דורות שלמים נושאים צלקת תמידית, ורבים נוספים – גברים, נשים וילדים – עתידים, למרבה הצער, להצטרף אל שורותיהם. ללא נקיטת צעדים פוליטיים בינלאומיים ומקומיים, גורלם של אותם גברים ונשים נותר עגום.

מפעם לפעם, בשעה שאני עומד בחדר ניתוחי החירום ומנתח מטופלים מחוררים מכדורים או מרוטשים מפיצוצים, אני מייחל לכך שקומץ מנהיגים פוליטיים במדינות שסועות-מלחמה היו יכולים להצטרף אליי לניתוח. האם החלטותיהם היו שונות לו ראו לנגד עיניהם מידי יום את מחירה האנושי של המלחמה בביטויה הבוטה ביותר? חתיכת בשר. שיירים של בן אנוש.

הטרגדיות שראיתי עד כה בקריירה שלי הותירו בתוכי צלקות עמוקות. בשונה מרבים ממטופליי, הצלקות שלי אינן נראות לעין.

עשרים שנים לאחר תחילת הקריירה שלי, אני אוזר את האומץ ואומר: “הדברים אינם חייבים להיות כך”.

בנגאזי, לוב. מרקו בלדן מנהל סמינר בנושא כירורגיה לפציעות מלחמה למנתחים ולאחיות בכירות, בימי השיא של האלימות בלוב.

בתור כירורג לפציעות מלחמה, אני נודר להמשיך לפעול כמיטב יכולתי כדי לאחות אנשים ולטפל בפצעיהם. אני חושש, עם זאת, שמאמציי, כמו אלה של עמיתיי הרופאים והאחיות, נשארים בגדר מרוץ עכברים כאשר מסתכלים על מצב העולם כיום. לעולם לא יעלה בידינו, אנשי הרפואה, לרפא את חוסר האנושיות של בני האדם כלפי בני מינם.

ד”ר מרקו בלדן הוא כירורג בכיר, מומחה בטיפול בפציעות מלחמה, העובד עבור הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) זה כעשרים שנה. הוא ביקר בעזה בסוף פברואר 2017 במסגרת מאמציו של ה-ICRC לשלב יחידות לימוד הקשורות לכירורגיה מלחמתית בתכנית הלימודים של אוניברסיטאות נבחרות בעזה.