יבולים כושלים המיטו מחסור נואש במזון על אנשים החיים באזורים מוכי-סכסוך בפרובינציית צפון קוֹטאבָּטוֹ שבפיליפינים. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) והצלב האדום הפיליפיני חילקו מזון ליותר מ-30,000 איש בשניים מבין היישובים שנפגעו הכי קשה.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
למעלה מ-280 קילומטרים מרובעים של קרקע חקלאית מושפעים מן המצב, ו-12,000 משפחות העוסקות בחקלאות איבדו 70 עד 100 אחוזים מגידולי האורז, התירס, הקוקוס והבננה שלהן. משפחות החיות בכפרים בפנים בארץ החלו לחוות רעב באוקטובר אשתקד. הן החלו לאכול בטטות פראיות, שהן רעילות אם לא מכינים אותן בזהירות.
הבצורת נגרמה על ידי “אל-ניניו”, חלק מתופעה אקלימית מורכבת הקשורה לשינויים מחזוריים בטמפרטורות האוקיינוס.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
אֶפְרֶן סיפּאדה מסוּנדוּנגַן שבעיריית President Roxas הראה לנו את המכונה המשמשת את הקהילה לדישת תירס, השוכבת מושבתת במחסן של הכפר. “הפעם האחרונה שהשתמשנו בה הייתה לפני שישה חודשים”, הוא מסביר. “זרענו לפני עונת חג המולד, אך התבואה הספיקה בדיוק כדי להאכיל אותנו”. קודם לכן נודע האזור הזה כ”טנא הירוק של הפיליפינים”, מוניטין שאבדו לו בינתיים. “אני מייחל לשמוע שוב את מכונת הדישה הזאת בפעולה”, אומר לנו סיפאדה.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
אחד הכפרים הסובלים ביותר מן המצב ב-President Roxas הוא דאטוּ אינְדה, תחום מושב של שבט מאנובו מימים ימימה. חקלאים כאן מסתמכים אך ורק על גשם ומשאבי טבע אחרים כמו נהרות להשקיית שדותיהם. הכפר נידח, וקיבל מעט מאוד סיוע.
ארתוּרוֹ בֵּרֶס, חקלאי, מעולם לא ראה כדבר הזה. “כל חיי גרתי בדאטו אינדה. זוהי הבצורת הגרועה ביותר שחוויתי. אפילו הירקות שהניבו פרי, כמו חצילים, אינם ראויים למאכל מאחר שהפכו להיות מרים. זה שובר לי את הלב בתור אב, שכן אין ביכולתי להאכיל את משפחתי כראוי”.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
פאבלו אימְפּיט התמוטט ממכת חום כאשר קושש עצי הסקה בינואר. באין לו כסף לשלם על תרופות, הוא נאלץ להישאר בבית בשעה שילדיו מחפשים עבודה בערים דבאו וקוטאבטו, במרחק שלוש שעות מן הכפר.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
ה-ICRC והצלב האדום הפיליפיני חילקו מזון ל-30,000 איש כמעט ב-President Roxas ובמאגְפֶּט, שתי עיריות בפרובינציה של צפון קוטאבטו שנפגעו מן הבצורת.
CC BY-NC-ND / ICRC / Lany dela Cruz
משפחות קיבלו אורז, שימורי סרדינים, שמן לבישול, רוטב סויה, סוכר, מלח ופריטי היגיינה בסיסיים.
“ילדיי ישמחו מאוד”, קראה מרילין טַמְפּיס מבּאטוֹ-בּאטוֹ בשעה שאספה את האספקה שלה. “אני כבר משתוקקת להגיע הביתה ולהראות להם מה יש בתוך השק. מעולם לא חשבתי ש ה-ICRC יגיע לאזורים כמו שלנו ויגיש עזרה!”