“יובל ה-70 לשימוש הראשון בנשק גרעיני הוא זמן טוב להכריז על סופו הקרב של עידן הנשק הגרעיני ועל הסרתו לעד של האיום הנשקף מנשק זה.”
נאום שנשא פטר מאורר, נשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), בפני הקהילה הדיפלומטית בג’נבה.
השנה מציינת את יובל ה-70 להטלת הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסאקי – אירועים שהותירו סימן בל יימחה על המצפון והתודעה של האנושות.
בשבוע שעבר הייתי בהירושימה. ביקרתי במוזיאון אנדרטת השלום ושוחחתי עם היבָּקוּשה – ניצולים. שבעים שנה אחרי הטלת הפצצות האטומיות על ערים אלה, שני האירועים האלה, שתי נקודות המפנה האלה בתולדות הלוחמה המודרנית, עדיין מעיבים על חייהם של הניצולים, על חייהם של אינספור אנשים ביפן.
שנת השבעים החלה השנה מהוה תזכורת רבת-עצמה למחיר הנורא והמתמשך שגובים כלי נשק גרעיניים. היא מהווה תזכורת קשה לשריפתן עד אפר של שתי ערים גדולות על תושביהן. עבור הניצולים, היא מהווה תזכורת לכוויות, לעיוורון ולפגיעות ההדף שלא טופלו בגלל השמדת התשתית הרפואית; לגסיסות האיטיות והכואבות; לסבל שידעו אלה שנחשפו לקרינה ועדיין עוברים טיפולים, 70 שנים מאוחר יותר, נגד סרטן ומחלות אחרות.
לפני שבעים שנה, פעלו אנשי ה-ICRC והצלב האדום היפאני בתנאים לא תנאים כדי לעזור לקרבנות ולהקל את הסבל שנגרם כתוצאה מן ההתפוצצויות האטומיות. ואולם, כיצד יכולנו לטפל בקרבנות כאשר בתי חולים הפכו לעיי חורבות ונכשתו, וכאשר האספקה הרפואית שהייתה בהם הזדהמה? בית החולים של הצלב האדום, ששכן במרחק 1.5 קילומטר ממוקד הפיצוץ בהירושימה, עמד על תלו באורח פלא אחרי הפיצוץ. רופאים ואחיות מן הצלב האדום היפאני עשו שם כמיטב יכולתם, אך לא היה בכך די כדי לשכך את סבלם של נפגעי הפיצוץ.
על סמך ההתנסויות אלה, הגיע ה-ICRC כבר בספטמבר 1945 למסקנה שההשלכות ההומניטריות של נשק גרעיני פשוט אינן מתקבלות על הדעת. מנקודת מבט הומניטרית, יש לשים קץ לכלי נשק גרעיניים. מאוחר יותר יצא ה-ICRC, יחד עם תנועת הצלב האדום והסהר האדום הרחבה יותר, בקריאה למדינות להגיע להסכם שיאסור כלי נשק גרעיניים.
“נשק גרעיני מוצג לא פעם כאמצעי מגביר-ביטחון, בעיקר בעתות של אי-יציבות בינלאומית. ברם, אי אפשר להתייחס ברצינות לכלי נשק הנושאים בחובם סיכון לתוצאות הומניטריות נוראיות ובלתי הפיכות ככאלה המגנים על אזרחים או על האנושות בכללותה.”
במהלך ההיסטריה, פעלו אסונות הומניטריים לא פעם כזרזים לאימוץ חוקים חדשים למניעת עוד סבל, מוות וזוועות בעת מלחמה. דוגמה אחת לכך הייתה השימוש בגז רעיל במלחמת העולם הראשונה, אשר הוביל לאימוץ פרוטוקול ג’נבה מ-1925 ולאיסור על כלי נשק כימיים וביולוגיים בעקבותיו.
ואולם היום, 70 שנה אחרי הירושימה ונגסאקי – שמות שאין כמותם מזוהים עם אסונות הומניטריים – חסרה התקדמות ברורה לעבר איסור וחיסול כלי נשק גרעיניים. כלי נשק גרעיניים הם נשק ההשמדה ההמונית היחיד שבעניינו אנחנו עדיין ניצבים מול חלל ריק משפטי.
אנחנו מכירים במאמצים שנעשו ובחשיבות הבסיסית של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) על כל ההתחייבויות שהיא מכילה, כמו גם במאמצים נוספים לקדם התפרקות מנשק גרעיני. ואולם, לאור ההשלכות ההומניטריות הפוטנציאליות, ההתקדמות בתחום ההתפרקות מנשק אינה מספיקה לעת עתה.
לפני חמש שנים שב קודמי בתפקיד וחזר בתוקף על קריאת ה-ICRC לאי-שימוש בנשקים גרעיניים ולחיסולם. מפגש הפסגה של מועצת הביטחון של האו”ם ונשיאי ארה”ב ורוסיה התחייבו שנה קודם לכן “ליצור תנאים לעולם ללא כלי נשק גרעיניים”.
היינו מעודדים מכך שבמאי 2010 כל המדינות החתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני הכירו, בפעם הראשונה, ב”השלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני” ומכך שמדינות בעלות נשק גרעיני שהן צד לאמנה התחייבו לזרז את ההתקדמות בתהליך המוביל להתפרקות מנשק גרעיני ולהשקיע מאמצים נוספים לצמצום – ובסופו של דבר לחיסול – כל סוגי הנשק הגרעיני.
הזמנתי את הקהילה הדיפלומטית שוב לכאן היום בשל החשש הכבד השורר ב-ICRC שהתחייבויות אלה עומדות בסכנה.
בעוד שלושה חודשים, תעמוד שוב על הפרק ההתחייבות להתקדם לעבר עולם ללא כלי נשק גרעיניים במסגרת ועידת המעקב של ה-NPT. מדובר ברגע מכריע עבור האמנה והמאמצים להבטיח שלעולם לא ייעשה עוד שימוש בנשק גרעיני. הרבה דברים התרחשו מאז ועידת המעקב האחרונה. ישנן התפתחויות ונקודות מבט חדשות שה-ICRC סבור שהמדינות החברות צריכות להביא בחשבון כחלק מן ההכנה שלהן לוועידה ולכל עבודה עתידית המתייחסת לסכנות הטמונות בנשק גרעיני.
בפני ועידת המעקב יעמוד מידע נרחב – ובתחומים מסוימים חדש – על ההשלכות ההומניטריות של כלי נשק גרעיניים. הוועידות שהתקיימו באוסלו, נאיאריט ווינה חידדו בהרבה את ההבנה של הקהילה הבינלאומית בדבר הסיכון לאפשרות של הפעלת נשק גרעיני בכוונה או בשוגג ובדבר ההשפעות הצפויות להיות לאירוע כזה על אנשים וחברות ברחבי העולם, כמו גם על הסביבה.
הוועידות האלה איששו והרחיבו את מה ש ה-ICRC למד מניסיונו בהירושימה. להלן כמה מנקודות המפתח שהפקנו מן המפגשים הללו:
- לכלי נשק גרעיניים אין אח ורע בכוח ההרס שלהם ובהיקף הסבל האנושי שהם מסבים. השימוש בהם, גם בקנה מידה מצומצם, צפוי להוליד תוצאות קטסטרופליות ומתמשכות בתחומים של בריאות אנושית, הסביבה, האקלים, ייצור מזון והתפתחות סוציו-כלכלית.
- ההשפעות הבריאותיות של כלי הנשק הללו יכולות להימשך עשורים ולהשפיע על ילדי הניצולים באמצעות נזק גנטי שייגרם להוריהם. כך התחוור במקומות שבהם נעשה שימוש או נערכו ניסויים בנשק גרעיני. לא היינו יכולים לשער בנפשנו שבתי חולים של הצלב האדום ביפאן ימשיכו עוד היום, אחרי 70 שנה, לטפל בקרבנות סרטן ולוקמיה המיוחסים לקרינה מן הפצצות האטומיות אז.
- שבעים שנים אחרי שחר “העידן הגרעיני”, לא קיימים אמצעים אפקטיביים או מעשיים לסייע לאחוז ניכר מן הניצולים בשלב המידי שאחרי פיצוץ גרעיני תוך הבטחת הגנה נאותה לגורמי הסיוע, וזאת ברוב המדינות או ברמה הבינלאומית.
- ההשלכות ההומניטריות של פיצוץ נשק גרעיני לא יצטמצמו למדינה שבה הוא יתרחש, אלא יפגעו גם במדינות אחרות ובאוכלוסיותיהן. יוצא, אפוא, שהמשך קיומם של כלי נשק גרעיניים והסיכון לשימוש בהם, במכוון או בשוגג, הנו וחייב להיות נושא לדאגה כלל-עולמית.
עדויות של מומחי גרעין וקצינים לשעבר ביחידות של כלי נשק גרעיניים מגלות כי הפעלות בשוגג של כלי נשק גרעיניים עודן בגדר סכנה מוחשית מאוד. תקלות, תאונות מצערות, אזעקות שווא ופירוש מידע שלא כהלכה הובילו כמעט להפעלה מכוונת או מוטעית של כלי נשק גרעיניים במקרים רבים מאז 1945. אי השימוש בכלי נשק גרעיניים במהלך 70 השנים האחרונות אינו מהווה שום ערובה לאי שימוש בהם בעתיד. רק איסור וחיסול נשק גרעיני יכולים למנוע את ההשלכות ההומניטריות החמורות הצפויות ממנו.
במציאות, מספרן הגדל של מדינות שברשותן נשק גרעיני והפוטנציאל לרכישת נשק מסוג זה או חומרים קשורים על ידי גורמים שאינם מדינות מגדילים את הסיכון להפעלה מכוונת או מוטעית כאחד. העובדה ש-1,800 ראשי נפץ גרעיניים, על פי ההערכה, עומדים עדיין במצב “כוננות גבוהה”, מוכנים לשיגור תוך דקות, מגבירה עוד יותר את הסיכונים הללו. קריאות מאז תום המלחמה הקרה להפוך על פיהן מדיניויות מעין אלה נפלו, למרבה הצער, על אוזניים ערלות.
המידע שהצטבר מאז ועידת המעקב האחרונה של ה-NPT העמיק את חששות ה-ICRC בנוגע לכלי נשק גרעיניים. לדעתנו, יש בממצאים אלה השלכות משמעותיות להערכת כלי נשק גרעיניים על פי כללי היסוד של המשפט ההומניטרי הבינלאומי. המידע החדש בעניין ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות והעדר יכולת סיוע ראויה לשמה ברוב המדינות צריכים להביא להערכה מחדש של כלי נשק גרעיניים מצד כל המדינות, הן במישור המשפטי והן במישור המדיניות.
כבר ב-1996, בתגובה לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק, הסיק ה-ICRC כי “קשה לראות כיצד שימוש כלשהו בכלי נשק גרעיניים יכול להיעשות בהתאם לדרישות המשפט ההומניטרי הבינלאומי”.
העדויות שהצטברו מאז רק מחזקות את הספקות הללו. עם כל פיסת מידה חדשה, אנחנו מתרחקים עוד יותר מכל תרחיש היפותטי שבו ההשלכות ההומניטריות של שימוש בנשק גרעיני עשויות להתיישב עם המשפט ההומניטרי הבינלאומי. הדבר מוביל אותנו, שוב ושוב, למסקנה שיש לאסור על השימוש בנשק גרעיני ולפרקו כליל.
ה-ICRC מאמין שצמצום הסיכון לשימוש בכלי נשק גרעיניים והבטחת חיסולם באמצעות הסכם בינלאומי מחייב מבחינה משפטית הם בגדר צו הומניטרי.
צעדים משמעותיים כבר ננקטו. המדינות עם המאגרים הגדולים ביותר של נשק גרעיני הקטינו משמעותית, מאז סוף המלחמה הקרה, את מספר ראשי הנפץ שברשותן. אמנת “סטארט” החדשה מ-2010 תפחית עוד יותר את מספר כלי הנשק הגרעיניים הפרוסים בשטח. כמו כן ננקטו צעדים חשובים להגברת האבטחה סביב חומרים גרעיניים. מאה וחמש עשרה מדינות חתמו על אמנות המכוננות אזורים נקיים מכלי נשק גרעיניים, וכמעט כל המדינות התחייבו להימנע מניסויים של כלי נשק גרעיניים על ידי הצטרפותן לאמנה למניעת ניסויים גרעיניים או על ידי השעיית ניסויים גרעיניים.
עם זאת, מגמות אחרות מאז 2010 מהוות סיבה לדאגות קשות. אין עדות למשא ומתן ל”צמצומים מהירים” של כלי נשק גרעיניים ואף פחות סימנים להתקדמות לקראת “חיסול מוחלט” שלהם. דיווחים על האטה בקצב דילול המלאים הגרעיניים ועל מודרניזציה של כלי נשק גרעיניים על ידי מדינות מסוימות מעוררים חששות שתפקידם במדיניות ביטחונית אינו קטן למעשה ועשוי לספק דווקא תמריצים להתפשטותם.
יובל ה-70 לשימוש הראשון בנשק גרעיני הוא זמן טוב להכריז על סופו הקרב של עידן הנשק הגרעיני ועל הסרתו לעד של האיום הנשקף מנשק זה. זוהי השעה להפיק מסקנות משפטיות, פוליטיות ומבצעיות ממה שנלמד על אותן “השלכות הומניטריות קטסטרופליות” שמדינות החתומות על אמנת מניעת ההפצה הכירו בהן לפני חמש שנים.
בשנת 2011, מועצת הנציגים של תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית פנתה לכל המדינות בקריאה “להבטיח שלא ייעשה עוד לעולם שימוש בכלי נשק גרעיניים” וכן “לאסור על השימוש בכלי נשק גרעיניים ולחסלם לחלוטין באמצעות הסכם בינלאומי מחייב מבחינה משפטית, שיהיה מבוסס על התחייבויות וחובות בינלאומיות קיימים”.
אני שב וחוזר על הקריאה ההיא כאן היום. ה-ICRC מפציר גם במדינות החתומות למלא אחר ההתחייבויות הכלולות בסעיף 6 ל-NPT על ידי קביעת מסגרת מוגבלת בזמן לניהול משא ומתן על הסכם מחייב, ולשקול את הצורה שהסכם כזה יוכל ללבוש. ההשלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של כלי נשק גרעיניים ושל מגמות עכשוויות הן חמורות מדי מכדי להתעלם מהן. איסור וחיסול כלי נשק כאלה באמצעות הסכם מחייב מבחינה משפטית הם הדרך היחידה לערוב שלא ייעשה בהם יותר שימוש לעולם.
מדינות שהן צד לאמנה צריכות לדאוג לכך שוועידת המעקב של ה-NPT במאי השנה תהיה נקודת מפנה לקבלת החלטות ולהתקדמות בחזית זו.
עד לפירוק הנשק הגרעיני האחרון, קיים גם צורך לפעול יותר כדי לצמצם את הסיכונים המידיים להפעלה מכוונת או שגויה של נשקים גרעיניים. אנחנו קוראים למדינות שברשותן כלי נשק גרעיניים ולבעלות בריתן לנקוט צעדים קונקרטיים נוספים למען צמצום תפקידם וחשיבותם של אלה בתכניות, בדוקטרינות ובמדיניות הצבאיות שלהן. אנחנו קוראים למדינות החמושות בנשק גרעיני להפחית את מספר ראשי הנפץ הנמצאים בכוננות גבוהה ולגלות שקיפות רבה יותר לגבי הפעולות שננקטו למניעת הפעלה בשוגג. רבים מן הצעדים הללו נובעים מהתחייבויות פוליטיות ארוכות שנים ותכניות פעולה רב-צדדיות, ויש להשלימם בדחיפות.
הגנה על האנושות מפני ההשלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של כלי נשק גרעיניים מחייבת אומץ, מחויבות רציפה ועשייה משותפת. הסביבה הביטחונית המורכבת של ימינו מדגישה הן את הקשיים והן את נחיצותה של עשייה כזאת. נשק גרעיני מוצג לא פעם כאמצעי מגביר-ביטחון, בעיקר בעתות של אי-יציבות בינלאומית. ברם, אי אפשר להתייחס ברצינות לכלי נשק הנושאים בחובם סיכון לתוצאות הומניטריות נוראיות ובלתי הפיכות ככאלה המגנים על אזרחים או על האנושות בכללותה.
ידוע לנו היום יותר מאשר אי-פעם בעבר שהסיכונים גדולים מדי, הסכנות ממשיות מדי. הגיע הזמן שמדינות, וכל אלה מאתנו הנמצאים בעמדה המאפשרת להשפיע עליהן, יפעלו בדחיפות ובנחישות כדי להביא את עידן כלי הנשק הגרעיניים לסיומו.