• על מדינות וצדדים המעורבים בסכסוך מזוין להכיר בחומרת הבעיה ובסבל שהיא גורמת. עליהם לנקוט כל צעד שנחוץ למניעת היעלמותם של אנשים, וכל אימת שהדבר קורה – לעשות ככל הניתן לטיפול בסוגיה.

• על מדינות לפתח מסגרות משפטיות שיהיו מוּכוַונות ספציפית לזיהוי המדוּוחים כנעדרים ובירור גורלם, ולמתַן מענה לצרכיהם המרובים של משפחותיהם.

• על מדינות לאמץ מערכות ניהול מרכזיות ואפקטיביות לכל המידע ביחס לנעדרים.

• על מדינות ומוסדות הנוגעים בדבר לתאם את פעילויותיהם על מנת לטפל בסוגיה באופן אפקטיבי ולספק את המענה הדרוש.

• בעת החיפוש אחר נעדרים, ובעת הטיפול במתים וזיהויים, על ארגונים וגופים ממשלתיים לפעול בהתאם לנהלים וסטנדרטים ספציפיים. יש לכלול את המשפחות בתהליך. עליהם להבטיח כי הטיפול בשרידי אדם יתבצע בכבוד ודרך ארץ, בהתאם לחוקים ולמנהגים המקומיים והבינלאומיים.

"כשהחלה לרדת החשיכה, הלכתי לראות היכן המשפחה שלי. מצאתי 27 איש מתים, אבל גופותיהם של בתי ונכדיי לא היו שם. הרגשתי שמשפחתי נמחקה…. אני בן 82 ואיני רוצה למות בלי שאדע מה קרה להם."

 

אביהם וסבם של נעדרים מאיקְחאן, מחוז קיצֶ'ה, גואטמלה