תפקיד הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ועקרונות מפתח לפעולתו

שביתות רעב אינן צורה חדשה של מחאה, אך החל משנת 2012 בישראל, ומאז שנת 2015 בשטחים הפלסטיניים הכבושים, פנו יותר ויותר אסירים פלסטיניים לשביתות רעב במחאה על מעצרם או על תנאי מעצרם. בדיוק כשם שהוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) אינו מבקר את הסיבות לצורות מחאה כאלה ואת הבחירות בהן, כך בדרך כלל אין הוא נוקט עמדות לגבי הטעמים למעצרים, ובתור ארגון הומניטרי הוא עוקב מקרוב מאוד אחר מצב בריאותם ורווחתם של השובתים שביתת רעב.

ה-ICRC חותר בכל עת להבטיח כי יכובדו זכויותיהם של עצורים השובתים שביתת רעב, כי יִינתן יחס של דרך ארץ לכבודם ולשלמותם הגופנית כמטופלים, וכי הטיפול שיקבלו והתנאים להחזקתם יהיו אנושיים ויעמדו בסטנדרטים בינלאומיים. הארגון אף מזכיר לרשויות את חשיבותם של ביקורי משפחות, ואנשיו שומרים על קשר הדוק עם משפחות במשך כל שביתת הרעב, על מנת לוודא כי יעודכנו בדבר מצבם של יקיריהן.

באופן מכריע, ה-ICRC כארגון נייטרלי אינו יכול לטעון לסיום שביתת הרעב, ואינו יכול לפעול אצל הרשויות הנוגעות בדבר על מנת שיסכימו לתביעות השובתים. ואולם הוא מעודד אותם, את נציגיהם ואת הרשויות המעורבות להמשיך ולקיים תקשורת סדירה וחילופי דברים על מנת למצוא פתרון שימנע כל אובדן בחיי אדם.

השאלות והתשובות להלן מסכמות את תפקיד ה-ICRC בנושא במהלך שביתות רעב יחידניות כמו גם קבוצתיות, ואת עקרונות המפתח שבבסיס עבודה זו.

נציג הוועד הבינלאומי של הצלב האדום משוחח עם אחד האסירים במהלך ביקור בכלא אשל. צילום: אדי גראלד/ICRC

מה יכול ה-ICRC לעשות כאשר עצורים נוקטים שביתת רעב?

כאשר ה-ICRC מבקר במקומות מעצר ישראליים או פלסטיניים שבהם מתנהלת שביתת רעב, הוא מעריך בזהירות את המצב על מנת להבין את הסוגיה/ות שעל הפרק. הוא עושה זאת באמצעות פגישות עם עצורים בפרטיות, ודיונים עם מנהלי בתי הסוהר, אנשי צוות הכלא וצוותי הרפואה המעורבים. ה-ICRC אינו שופט האם שביתות רעב מוצדקות או לגיטימיות כאמצעי מחאה, ואף אינו לוקח חלק במשא ומתן בין הרשויות לעצורים בעניין שביתת רעב.

ה-ICRC דוחק הן ברשויות המעצר והן בעצור למצוא פתרון, ובמקביל חותר הוא להבטיח כי זכויות העצורים השובתים שביתת רעב ושלמותם הגופנית והנפשית יכובדו – כולל הבחירה להמשיך או לנטוש את שביתת הרעב – וכי יסופקו להם, בהסכמתם, יחס וטיפול נאותים.

ה-ICRC יוסיף לבקר עצורים בשביתת רעב באורח סדיר, כדי לאמוד את מצב בריאותם ואת הטיפול הרפואי הניתן להם על ידי בית החולים ורשויות המעצר. נציגים של ה-ICRC אף שומרים על קשר סדיר עם משפחותיהם של עצורים הנוגעים בדבר, מעבירים להם דרישות שלום בעל פה ומבטיחים כי יעודכנו היטב בדבר התפתחות מצב בריאותו של יקירם.

מהו תפקידם של רופאי ICRC במהלך ביקור אצל עצורים בשביתת רעב?

רופאי ICRC ממלאים תפקיד ספציפי ומכריע: הם מעריכים את מצבם הרפואי של עצורים בשביתת רעב, ומבקשים להבטיח כי סירובם לקבל מזון מבוסס על החלטה מבחירה חופשית ומתוך הכרה מלאה של ההשלכות האפשריות של צום על בריאותם וחייהם. על רופאי ICRC גם לנסות לוודא כי השובתים אינם סובלים ממחלות נפש, אחרת מתעוררות שאלות בדבר יכולתם לבחור לסרב למזון באופן חופשי ומתוך הבנה מלאה. באמצעות דיאלוג עם צוותי רפואה המנהלים את הטיפול בשובתי שביתת הרעב, מכוונים רופאי ה-ICRC להבטיח כי הטיפול הרפואי הניתן עומד בסטנדרטים הטכניים והאתיים העדכניים, במיוחד בכל הקשור לבעיות בריאות קריטיות שידוע כי מתעוררות בעקבות צום מתמשך, או עקב החלטה לשוב ולקבל מזון, במידה ששובת מבקש לשים קץ למחאתו.

בישראל ובשטחים הפלסטיניים עורכים שני רופאים ביקורים במתקני מעצר ישראליים או פלסטיניים, עוקבים מקרוב אחר כל עצור הנוקט שביתת רעב ומציעים ייעוץ רפואי חסוי ועצמאי. אם הכרחי הדבר, למשל במהלך שביתות רעב המוניות וממושכות, יכול ה-ICRC לפנות למטה הארגון לשם תמיכה נוספת שתאפשר מעקב אינדיבידואלי אחר כל שובת.

מהי עמדת ה-ICRC בנושא הזנה בכפייה או טיפול כפוי בעצורים?

ה-ICRC מתנגד להזנה בכפייה או כל טיפול העומד בניגוד לרצון המטופל, מאחר שחיוני שבחירות העצורים יכובדו בכל עת וכבודם העצמי יישָמֵר. הזנתם בכפייה של השובתים שביתת רעב לעולם אינה מתקבלת מהבחינה האתית. הדבר מהווה, בנוסף על כך, הפרה של כללי אתיקה רפואית שזכו להכרה בינלאומית ועלול להוביל להפרות של הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

בהתנגדותו להאכלתם בכפייה של שובתי שביתת רעב, מבסס ה-ICRC את החלטתו על מדיניויות שאושרו על ידי ההסתדרות הרפואית העולמית בהצהרת טוקיו (1975) והצהרת מלטה המתוקנת משנת 2006. זו האחרונה קובעת: "אסירים המסרבים למזון ונחשבים על ידי הרופא/ה כמי שמסוגלים לשפוט באופן רציונלי ונטול הפרעות את השלכותיו של סירוב כזה, מרצון חופשי, לקבל מזון – לא יוזנו הזנה מלאכותית. האישור להחלטה בדבר יכולת האסיר/ה להפעיל באופן זה את שיפוטו צריך להינתן גם על ידי רופא/ה עצמאי/ת נוסף/פת אחד/ת לכל הפחות. השלכותיו של הסירוב להזנה יוסברו לאסיר/ה על ידי הרופא/ה."

עמדת ה-ICRC תהא תמיד לקחת בחשבון את בחירות האסירים מרצונם החופשי, וההקפדה על כבוד האדם שלהם כקריטריונים ראשיים להחלטות מעין אלה.

עוד על תפקיד הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) במהלך שביתת רעב – בריאיון עם ד"ר חאווייר טֶנָה רוּבּיוֹ, רופא המעצרים של ה-ICRC במתקני מעצר ישראלים