(כל המידע המופיע בהמשך לקוח מתוך החוברת "נא להכיר: הוועד הבינלאומי של הצלב האדום")

למרות המאמצים להשגת שלום, סכסוכים מזוינים הם מאפיין בולט של הנוף האנושי בעולמנו. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום נוסד לפני קרוב 150 שנים במטרה לשמר מידה של אנושיות בעיצומן של מלחמות. אפילו בעת מלחמה קיימות מגבלות: מגבלות לגבי אופן ניהול הלחימה, ומגבלות החלות על התנהגותם של לוחמים. מערכת הכללים שגובשו בראייה זו – ואושרה על ידי 194 מאומות העולם – ידועה בשם המשפט ההומניטרי הבינלאומי, כאשר אמנות ז‘נבה הן אבן-היסוד שלו.

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום סביב העולם

אף שהוועד הבינלאומי של הצלב האדום החל מיוזמה שווייצרית פרטית, עבודתו והיקף פעילותו הם חובקי-עולם. הארגון מחזיק משלחות ונציגויות במעל ל- 80 מדינות ברחבי העולם ומעסיק כ- 12,000 עובדים, רובם אזרחי המדינות שבהן הוא פועל. במטה הראשי של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בז‘נבה, שווייץ, יושבים קרוב ל -1200 איש הנותנים תמיכה וגיבוי חיוניים לפעילות השטח שלו.

כל אחת ממשלחות הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בעולם אחראית לפעילותו במדינה אחת, ובמקרה של משלחות אזוריות – במספר מדינות. הן עוסקות במגוון פעילויות, בהתאם למצב ולצרכים הקיימים במדינה נתונה, כגון: – הגנה וסיוע לנפגעי אלימות וסכסוכים מזויינים קיימים או מתהווים (אזרחים, אנשים שחירותם נשללה, משפחות שהופרדו, פצועים וחולים); – הפצת המשפט ההומניטרי הבינלאומי והסברתו; שיתוף פעולה עם ארגוני צלב אדום וסהר אדום לאומיים; פעילות תיאום ודיפלומטיה בתחום ההומניטרי.

המשלחות פועלות גם כמערכות חיוניות להתראה מוקדמת. הדבר מאפשר לוועד הבינלאומי של הצלב האדום להיענות לצרכים במהירות ובאפקטיביות עם פרוץ אלימות מזוינת או סכסוך מזוין.

מעמד משפטי

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום הוא ארגון נייטרלי, בלתי תלוי, הפועל ללא משוא פנים. המנדט להגנת נפגעי סכסוכים מזוינים ולסיוע להם הוענק לו מטעם מדינות, מכוח ארבע אמנות ז‘נבה של 1949 הפרוטוקולים – הנוספים להן משנת 1977 ומשנת 2005 ממשיכי דרכה של אמנת ז‘נבה הראשונה. משנת 1864 המנדט והמעמד המשפטי של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום מבדילים אותו מסוכנויות בין-ממשלתיות, כגון ארגונים של האומות המאוחדות ומארגונים לא-ממשלתיים.

ברוב המדינות שבהן הוא פועל, חתם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום על ”הסכמי מטות“ עם השלטונות. הסכמים אלה, הכפופים למשפט הבינלאומי, מקנים לוועד הבינלאומי של הצלב האדום זכויות מיוחדות וחסינויות השמורות בדרך כלל רק לארגונים בין-ממשלתיים, כגון חסינות מפני הליכים משפטיים, המגנה עליו מפני הליכים מנהליים ושיפוטיים, ומעניקה חסינות למשרדיו, לגנזכיו ולמסמכיו. זכויות מיוחדות וחסינויות אלה הכרחיות עבור הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מאחר שהן מבטיחות שני תנאים חיוניים לפעולתו – נייטרליות ועצמאות. הארגון חתם על הסכם מסוג זה גם עם שווייץ, דבר המבטיח לו עצמאות וחופש פעולה מממשלת שווייץ.

מקורות והיסטוריה

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום חב את הולדתו לחזון ולנחישות של אדם אחד: אנרי דונאן (Dunant) . התאריך: 24 ביוני 1859 . המקום: סולפרינו, עיר בצפון איטליה. בין הצבא האוסטרי לצבא הצרפתי ניטש קרב מר, ולאחר 16 שעות לחימה היו פזורים על הקרקע 40,000 מתים ופצועים. דונאן, אזרח שווייצרי, עבר באותו ערב באזור לרגל עסקים. הוא נחרד למראה אלפי החיילים משני הצבאות שנעזבו לאנחות בהעדר טיפול רפואי. הוא ביקש מן התושבים המקומיים לעזור לו לטפל בפצועים, והתעקש על כך שהדבר צריך להיעשות תוך גילוי יחס שווה לחיילים משני הצדדים. בשובו לשווייץ, פרסם דונאן את ”זיכרונות סולפרינו“ – ספר שבו יצא בשתי קריאות נרגשות: – להקים ארגוני סיוע בעתות שלום, אשר בשורותיהם אחים ואחיות שיהיו מוכנים לטפל בפצועים בעתות מלחמה; – להגן על מתנדבים אלה, אשר ייקראו לסייע לשירותי הרפואה של הצבא, ולהכיר בהם מתוקף הסכם בינלאומי. בשנת 1863 , הקים ארגון צדקה בשם ”אגודת Geneva The) “ ז‘נבה לרווחת הציבור וועדה בת – (Welfare Public for Society חמישה חברים שתבחן כיצד ניתן להוציא אל הפועל את הרעיונות של דונאן. ועדה זו – שחבריה היו גוסטב מואנייה, גיום-אנרי דופור, לואי אפיה, תאודור מונואר ודונאן עצמו – ייסדה את הוועד הבינלאומי לסיעוד Committee International The) הפצועים שהפך ,(Wounded the to Relief for בהמשך לוועד הבינלאומי של הצלב האדום. בשלב זה פנו חמשת המייסדים להבטיח שהרעיונות שהוצעו בספרו של דונאן יהפכו למציאות. במענה להזמנתם, שלחו 16 מדינות וארבעה מוסדות פילנתרופיים נציגים לוועידה בינלאומית שנפתחה בז‘נבה ב 26- באוקטובר 1863 . באותה וועידה אומץ סמל ההבחנה – צלב אדום על רקע לבן ( היפוך צבעי הדגל הלאומי השווייצרי) – וכך נוסד הצלב האדום. כדי לתת גושפנקה רשמית להגנה על שירותי הרפואה בשדה הקרב וכדי לזכות בהכרה בינלאומית בארגון הצלב האדום ובאידיאלים שלו, כינסה ממשלת שווייץ וועידה דיפלומטית בז‘נבה ב 4681- . נציגים מ 21- ממשלות נטלו בה חלק ואימצו אמנה שכותרתה ”אמנת ז‘נבה להטבת מצבם של פצועים מקרב צבאות בשדה הקרב“, שהייתה לאמנה הראשונה של המשפט ההומניטרי. לימים התקיימו וועידות נוספות, שבהן הורחב המשפט הבסיסי לקטגוריות אחרות של נפגעים, כגון שבויי מלחמה. בעקבות מלחמת העולם השנייה, התכנסה וועידה דיפלומטית וקיימה ארבעה חודשי דיונים לפני שאימצה את ארבע אמנות ז‘נבה של 1949 , אשר חיזקו את ההגנה על אזרחים בעתות מלחמה. אמנות אלה הושלמו על ידי שלושה פרוטוקולים נוספים משנת 1977 ומשנת 2005.