מהו עתידה של הפעילות ההומניטרית? בחוגים הומניטריים ניכרים לאחרונה חשבון נפש רב ומידה מסוימת של דאגה לגבי התאמתה למציאות המשתנה כל כך. מאמר דעה מאת מנכ”ל הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), איב דאקור:

מחנה הפליטים ניאגוּרוּסוּ בטנזניה. פליטים שזה עתה הגיעו מבורונדי נרשמים אצל חבר באגודת הצלב האדום של טנזניה.

הסיכונים בפעילות לטובת אוכלוסייה במשבר – גישה חדשה

בחוגים הומניטריים ניכרים לאחרונה חשבון נפש רב ומידה מסוימת של דאגה. אנשים העוסקים במלאכה, קובעי-מדיניות ואקדמאים כאחד מודאגים לגבי עתיד התגובה ההומניטרית ולגבי השאלה אם היא תתאים למטרה במציאות המשתנה כל כך.

הדיון נסב בעיקר על שאלות של כסף, עקרונות, רפורמה מוסדית, מאזן הכוחות בין שחקנים בינלאומיים ומקומיים, וגישה לסיוע הומניטרי. ואולם, גורם מכריע העומד מאחורי כל הסוגיות הללו מחייב התייחסות הרבה יותר יסודית: כיצד לאזן טוב יותר בין סיכונים והזדמנויות לטובת אנשים החיים בצל משבר.

ארגונים הומניטריים בינלאומיים חייבים להוכיח את הרלוונטיות שלהם ולהסתגל לנוף הומניטרי ההולך ונעשה הרבה יותר מורכב ותובעני, שאם לא כן יידחקו לגמרי לשוליים. אל מול חוסר ודאות, קברניטי הארגונים יצטרכו לקבל החלטות אמיצות – ולפעמים לא נוחות – בעיקר לגבי סיכונים.

גישות חדשות לניהול ולאיזון סיכונים יהיו נושא מרכזי לדיון בפורומים הומניטריים שונים בחודשים הקרובים, בהם ועדת ההיגוי למענה הומניטרי (Steering Committee for Humanitarian Response) הנועד בג’נבה בינואר, וועידה בינלאומית לעניינים הומניטריים (World Humanitarian Summit) שתיערך באיסטנבול במאי.

ההשפעה העולמית של משבר ההגירה מגבירה את הצורך בפתרונות

 סכסוכים מזוינים ואלימות מרובים, בו-זמניים ומתמשכים – המתרכזים יותר ויותר באזורים עירוניים – מולידים צרכים הומניטריים בקנה מידה אדיר. את הבעיה מחמירים אתגרים בדמות תשתית כושלת ושירותים ציבוריים כושלים, מצוקה כרונית, עוני ועקירה מסיבית.

 הגירה עתידה להיות מאפיין מגדיר של המאה ה-21, עם בריחת אנשים מאלימות, מצוקה כלכלית, שינוי אקלים, מחסור במזון או – יותר ויותר – שילוב של כל אלה יחד. חבל הסאהל – שבו מיליוני בני אדם סובלים מהשפעות סכסוכים מזוינים בצפון מאלי ובלוב, בשילוב עם משבר מזון חמור ולחצים סביבתיים המחריפים אותו – הוא רק אזור אחד שבו ניכרת יותר ויותר התלכדותן של המגמות הללו. הלחצים על המדינות הקולטות יגברו בהתאם. לכך מתלווה חשש נרחב שאין מי שחסינים לגמרי מפני השפעותיהם של מלחמות ואסונות, גם אם הם מתרחשים בקצה השני של העולם.

השפעת “משבר ההגירה” באירופה הייתה משמעותית – למרות שהוא אינו אלא חלק מתופעה רחבה בהרבה, ולמרות שהשפעתו מורגשת הרבה יותר במדינות השכנות למדינות המוצא. הגעתם אל גבולות אירופה של רבבות מהגרים, לרבות פליטים ומבקשי מקלט, הביאה את המציאות של ההתרחשויות בסוריה, באפגניסטן ובמדינות אחרות הסובלות מסכסוכים אל לב לבה של היבשת, והציתה משבר חדש. הצורך במענה הומניטרי מתמשך ועקרוני בארצות המוצא של המהגרים, וכן לאורך נתיבי ההגירה, נראָה פתאום דחוף עוד יותר. מציאת פתרונות של שלום למלחמות ההרסניות של היום הפכה גם היא לעניין דוחק יותר.

המהגרים של היום כלל אינם “קרבנות סבילים”

“משבר ההגירה” באירופה מלמד הרבה על מנגנוני ההתמודדות, על העמידות ועל היכולת של אנשים להתמודד באופן עצמאי. את המהגרים של היום אי אפשר לסווג לקטגוריות של “מוטבים” או “קרבנות סבילים”, גם כאשר הם בורחים ממלחמה או אסון. בעוד שרבים חלשים ופגיעים מדי מכדי לערוך את המסע המסוכן (והיקר) אל מחוץ לאזורי הלחימה, היציאה ההמונית הנוכחית מעידה כי רבים אחרים כבר אינם מוכנים או מסוגלים להמתין להגעת העזרה אליהם. במקום זאת, הם יסכנו הכול כדי להגיע לחוף מבטחים.

בריחה והגירה הן בדרך כלל צעדים נואשים של מוצא אחרון המצריכים הרבה אומץ ועמידות. התמונות של פליטים המנווטים את דרכם בחצותם את אירופה ועומדים בקשר עם משפחותיהם באמצעות טלפונים חכמים מציעות הצצה אל פני העתיד: זהו עתיד שבו “מוטבים” מעודכנים ומועצמי-טכנולוגיה סוללים את הדרך. מצד שני, המענה ההומניטרי המוצע במדינות הקולטות על ידי החברה האזרחית, קבוצות מבוססות-אמונה, מתנדבים והציבור בכללותו האפילו באופן קבוע על המאמצים של המערכת הרשמית, שלעיתים קרובות הם מקוטעים ומפוצלים.

חדשנות לצורך עבודה משופרת עם שותפים – חדשים וישנים כאחד

 בשעה שארגונים הומניטריים והעומדים בראשם נאבקים להישאר רלוונטיים ואפקטיביים בסביבה הזו, המשתנה באופן דרמתי, המשך התנהלות בדרך הרגילה בוודאי אינה אופציה. עלינו להיות חכמים וחדשניים יותר במספר תחומים. כל ההחלטות בהמשך הדרך יחייבו הן הבנה של הסיכונים המעורבים – העשויים להיות קשורים לבטיחות ולביטחון, להגנה, לאמון ולמוניטין, אם נזכיר רק כמה דוגמאות – והן בחירות אמיצות שמטרתן תהיה לאזן אותם באופן שונה לטובת אנשים החיים בצל משברים.

הבחירות האמיצות האלה צריכות לכלול: ניצול של ההזדמנויות האדירות הגלומות בטכנולוגיות חדשות; פעולה בדרכים חדשות כדי לתקשר עם האנשים העומדים בלב התגובה ההומניטרית ולהעצים אותם; וחבירה אל בעלי עניין יותר ויותר מגוונים. בנקודה אחרונה זו, על גורמים הומניטריים לקדם שותפויות עם המגזר הפרטי, החברה האזרחית, גורמי פיתוח ומגוון הגורמים “המקומיים” התורמים למכלול המערכתי הרחב והרבגוני של עשייה הומניטרית.

כדי להבטיח שבחירות אלה תהיינה מוצלחות, יהיה עלינו להעמיד את ההנחות שלנו בסימן שאלה ולהציב שאלות קשות בדבר המודלים הארגוניים ושיטות העבודה שלנו. עלינו לשאול את עצמנו בכנות היכן יש לנו גישה הומניטרית והיכן לא; היכן אנחנו מיישמים פעילויות בעצמנו ובאיזו מידה אנחנו פועלים באמצעות שותפי יישום; והאם אנחנו מעבירים באפקטיביות אל גורמי חוץ את הסיכונים שאיננו מעוניינים ליטול בעצמנו.

מנהיגות לשינוי תכיר באנשים הנפגעים ממשברים כגורמי השינוי

עשייתנו בעיניי האנשים והקהילות הסובלים ממשברים, ואחריותיות כלפיהם, יהיו במידה גוברת והולכת הכוח המניע מאחורי שינויים אלה. יחידים הסובלים ממשברים יקבעו מהם השירותים הדרושים להם ומי נמצא בעמדה הטובה ביותר להעניק אותם, על-פי הערכותיהם שלהם עצמם לגבי איכות ורלוונטיות להקשר הנתון. רלוונטיות עשויה להיבחן גם בהתייחס לנוכחות פיזית בשטח – הגורם האנושי – בין אם מדובר ברלוונטיות לאנשים ולקהילות פגיעים החיים בשולי החברה במדינות בעלות הכנסה בינונית או גבוהה, או לאלה הנמצאים במצבי סכסוך מזוין או אלימות קיצונית “צדדיים”, מצומצמים ומורכבים. בהקשרים שבהם גישה היא אתגר מרכזי, טיפול ישיר ועקרוני בתכלית, המחייב קרבה רבה לאנשים הסובלים מהמצב, הינו חשוב במיוחד.

שינוי מהותי צריך יהיה להיות מונע על ידי מנהיגים חזקים, בעלי מעוף וחכמים הניחנים באומץ ובגמישות לעשות טעויות וללמוד מהן, המשקיעים בחכמה בסגל ומוכנים לערוך את השינויים המבניים והארגוניים הדרושים. מציאת איזון טוב יותר בין סיכונים והזדמנויות תהיה מרכיב מפתח במסגרת מאמצים אלה, ותהיה מרכיב חיוני אם בכוונתנו להביא לשינוי אמיתי עבור אנשים הנפגעים מסכסוכים ומאסונות.

המאמר פורסם לראשונה ביום 8 בינואר 2016 ב-Humanitarian Practice Network . איב דאקור הוא המנהל הכללי של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) ויו”ר ה-Steering Committee for Humanitarian Response (SCHR). ניתן לעקוב אחריו גם בטוויטר @YDaccordICRC.