האם יש מקום להידברות בין הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) לגורמי דת, ואם כן – כיצד יכול הארגון לעשות זאת מבלי לחטוא לתפקידו ההומניטרי הניטרלי? מעיראק ועד הוותיקן, ממקסיקו ועד ירושלים, מהרפובליקה המרכז-אפריקאית ועד בנגלדש, ה-ICRC בא בדברים עם מנהיגים דתיים וארגונים מבוססי-אמונה. יועץ ה-ICRC לעניינים גלובליים, רונלד אופטרינגר, מסביר מדוע הדבר חיוני להגברת האכיפה של חובת ההגנה על אנשים וקהילות המושפעים מסכסוכים ואלימות והחובה לכבדם.

במהלך שני העשורים האחרונים, הגביר ה-ICRC באופן ניכר את הדיאלוג שלו עם ארגונים מבוססי-דת ועם מנהיגים דתיים. מה אתה מצפה שאינטראקציה כזאת תניב?

שמירה על כבוד האדם והגנה על בני אדם בעתות סכסוך מזוין נטועות היטב בהוראות של הדתות הגדולות בעולם, אם לא בכולן. דיאלוג בין ארגונים הומניטריים ומנהיגים דתיים יכול לבנות מכנה משותף מוצק ולהעביר מסרים רבי-עוצמה לקהילות, לנושאי נשק ולמקבלי החלטות. הוא יכול לתרום להגנה על חיי אדם ולהגבלת השימוש בכוח.

ברמה הכלל-עולמית, לאישים מתחום הדת יש תפקיד מרכזי למלא בחיזוק הכבוד לערכים הומניטריים ולהגנה על אזרחים, לרבות נשים וילדים, במצבי מלחמה. ברמה הלאומית וברמת הקהילה, מנהיגים דתיים אחראיים מספקים הכוונה לקהילות שלהם, ובמצבים של סערה ואלימות – הם יכולים לעזור בשמירה על לכידותן של קהילות.

ארגונים מבוססי-אמונה ויוזמות ברמת השטח ממלאים לא פעם תפקיד מפתח במתן שירותים הומניטריים ראשוניים ומידיים. מדובר בשותפים חשובים לארגונים הומניטריים לאומיים ובינלאומיים, העוזרים להם להבין מצבים ורגישויות מקומיים. הם יכולים בנוסף לתרום לעיצוב תכניות משמעותיות העונות על הצרכים של האנשים הנוגעים בדבר, עוזרות להסביר את עבודתם ומשימתם של ארגונים ניטרליים, חסרי פניות ובלתי תלויים כמו ה-ICRC, ולעזור בארגון גישה בטוחה עבור ארגונים כאלה.

טיחואנה, מקסיקו, 2014.
ה-Desayunador Salesiano הוא מרכז המנוהל על ידי הסלסיאנים (מוסד צדקה רומי-קתולי) ומציע ארוחות למהגרים העושים את דרכם לארה”ב. ה-ICRC עזר למרכז על ידי שיפור הצנרת והתקנת קולטי שמש.
/ CC BY-NC-ND / ICRC / J. Cornejo

מנהיגים דתיים אחראים לעתים להצתת מתיחויות. איך ה-ICRC יכול לשתף עמם פעולה?

במצבי אלימות, במהלך סכסוך מזוין, דתות ואידיאולוגיות מבוססת-דת יכולות להתברר כחיוביות מאוד בכל הנוגע להגבלת הקיצוניויות של מלחמות, כינון דיאלוג ופיוס בין קהילות ובין צדדים נצים. ברפובליקה המרכז-אפריקאית, אם נזכיר דוגמה אחת בלבד, הן האימאם הגדול והן הארכיבישוף של בנגי השמיעו את קולם למען פיוס בין צדדים לוחמים ובין קהילות חצויות, ולמען הגבלת האלימות.

במהלך שני העשורים האחרונים, היה העולם עד לתחייה של דתיות שהייתה מלווה במעין “דה-רגולציה” והתחלפות הדרגתית של רוחניות במראית עין וסימבוליזם שטחיים ובהופעת אנשים המכריזים על עצמם כמנהיגים. עם השימוש הנרחב באמצעי תקשורת מודרניים, קולות מעין אלה – המתאפיינים לעתים קרובות מדי בחוסר סובלנות ובמתיחויות פנים-דתיות ובין דתיות – התגברו למרבה הצער, ותרמו למתיחויות בין דתות ובין קהילות.

במצבים אלה, דיאלוג מכליל ובניית אמון הם הכרחיים. בהקשרים רבים, הם התבררו כאפקטיביים בהבטחת כיבוד טוב יותר של ערכים ועקרונות הומניטריים, ומכאן בהקלת סבלם של אנשים וקהילות שנפגעו כתוצאה מסכסוכים או אלימות. דיאלוג ובניית אמון יכולים לעזור לצמצום קיטוב נוסף, ובמקומות שבהם הדבר מתאפשר – לצמצום מספר הקרבנות.

הידברות עם קבוצות או יחידים מכל הסוגים הללו היא אחת החוזקות העיקריות של ה-ICRC: ישנה חשיבות קריטית להבנת האופן שבו הארגון פועל, ומה התפקיד והמנדט שלנו. דבר זה, בתורו, מאפשר ל-ICRC להוציא אל הפועל את פעילויותיו ההומניטריות.

כיצד אתה מיישב בין צווים דתיים למנדט של ה-ICRC כארגון ניטרלי, חסר פניות ובלתי תלוי?

כיבוד אמונות דתיות וזכויותיהם של שבויי מלחמה לקיים את דתם מעוגנים בעקרון האנושיות ובמשפט ההומניטרי הבינלאומי (IHL).

הפעילות ההומניטרית של ה-ICRC בשום אופן אינה פוסלת על הסף דיאלוג והידברות עם מנהיגים דתיים ועם ארגונים וקהילות מבוססי-אמונה. הוא הדין למעשה בכל קבוצה או יחיד ש ה-ICRC עומד עמם בקשר כדי לחזק את השמירה על כבוד האדם וכיבוד המשפט. כך, למשל, פועל ה-ICRC גם מול גופים פוליטיים, מבלי שהדבר יפגע בניטרליות, באובייקטיביות או בעצמאותו שלו.

בראש מעייניו של ה-ICRC עומדים אנשים הסובלים כתוצאה מסכסוך ואלימות. הארגון תמיד יחפש לחזק את הדיאלוג והפעילות מול כל מי שנמצא בעמדה המאפשרת להשפיע על גורלם באופן חיובי. ביחסיו עם חוגים דתיים – כמו גם עם גופים פוליטיים, קהילות אתניות ושחקנים אחרים – ה-ICRC שומר על צביונו הלא-דתי, ונמנע מכניסה לחילוקי דעות בענייני דת ופוליטיקה.

רוב הפעילויות והמגעים שפותחו עד כה היו עם גורמים אסלאמיים. מדוע?

ה-ICRC עבד באופן נרחב עם מלומדים מוסלמיים וחוגים אסלאמיים בחלקים שונים של העולם המוסלמי על המשותף והשונה בין המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומקביליו במשפט המוסלמי, וכן על סוגיות הומניטריות קונקרטיות כגון גישה לקרבנות והגנה על עובדי בריאות, מתקני רפואה וכן פצועים וחולים. הוא מקיים מכבר, ראוי לציין/באופן מעניין, דיאלוג אקדמי עם מלומדים מוסלמיים באיראן. הוא השתתף גם בוועידות ובדיוני שולחן עגול בנושא השריעה והמשפט ההומניטרי הבינלאומי בפקיסטן, אפריקה וברחבי המזרח התיכון.

ה-ICRC תמיד חיפש לבסס יחסי אמון שקופים עם בעלי עניין מרכזיים במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, לא פחות מפאת העובדה שצרכיהם של קרבנות סכסוכים בעולם המוסלמי גדלו, למרבה הצער, במהלך שני העשורים האחרונים. באמצע שנות התשעים של המאה העשרים, התחלנו להתייעץ באופן שיטתי יותר עם מלומדים, אינטלקטואלים והומניטרים מוסלמיים, בבחינת השלמה לשיתוף הפעולה הרגיל שלנו עם גופים ממשלתיים וגורמי חברה אזרחית. מטרת העניין הייתה – ועודנה – להתגבר על תפיסות מוטעות משני הצדדים ולשפר את השמירה על כבוד האדם במהלך סכסוך מזוין, על ידי דיון ביסודות המשפטיים, הדוקטרינריים והאתיים של כללים הומניטריים וכן באתגרים קונקרטיים בסכסוכים בני ימינו ואופן ההתמודדות עמם.

מה בנוגע לקשר של ה-ICRC עם מנהיגים דתיים וארגונים אחרים?

ל-ICRC יש היסטוריה ארוכה ואינטרס חזק ככל שהדבר נוגע לקיום דיאלוג ואינטראקציה עם מוסדות, תנועות וקהילות דתיים. וזה כולל את כל הדתות. במארס 2014, נפגש נשיא ה-ICRC, פטר מאורר, עם האפיפיור פרנציסקוס. הם דנו בקשת שלמה של סוגיות הומניטריות, ובהן: כיצד להגן טוב יותר על כבוד האדם, חיזוק כיבודם של מתקני רפואה ואנשי רפואה, גורלם של אסירים וזכויות מהגרים.

ה-ICRC מקיים בנוסף דיאלוג סדיר עם ארגונים וקהילות של הדת היהודית, בעיקר בישראל ובשטחים הכבושים. במקסיקו ובמרכז אמריקה, כמו גם במקומות אחרים ברחבי העולם, עומד ה-ICRC במגע עם מוסדות עממיים מבוססי-אמונה ודתיים: מאמצים משותפים עוזרים לרכך את ההשלכות הדרמטיות לעתים שמהגרים מתמודדים עמן במסעם הארוך הרחק מן הבית. אנחנו יכולים לציין גם ארגוני צדקה וסעד אסלאמיים הממלאים תפקיד משמעותי בתגובה ההומניטרית למשבר הפליטים הסוריים בלבנון, ירדן, עיראק וטורקיה.

במדינות רבות, פיתח ה-ICRC – או נמצא בתהליך פיתוח של – מגעים עם גורמים דתיים רלוונטיים המחזיקים בידיהם השפעה במצבי סכסוך או אלימות, לרבות קבוצות ואגודות בודהיסטיות באסיה, וכנסיות אוונגליות או פנטקוסליות בכמה מדינות אפריקאיות. המטרות העיקריות העומדות מאחורי פיתוח דיאלוג ופעילויות כאלה הן לחזק הבנה הדדית, להתגבר על תפיסות מוטעות משני הצדדים, לחזק את כיבוד כבוד האדם, לשמר חיי אדם, להגביר את ההגנה על אלה שאינם משתתפים בסכסוכים מזוינים או באלימות, ולמנוע סבל.