לחימה בסביבה אורבנית מציבה קשיים שיש להתמודד עמם. כל הצדדים לסכסוכים מזוינים חייבים לנקוט צעדים במטרה להגן על אזרחים מהשפעותיהן של פעולות איבה. פעילות המתבצעת מתוך אזורים עירוניים מעמידה אזרחים בסכנה. עם זאת, כוחות תוקפים צריכים להקפיד כל הזמן על מזעור פגיעתם באזרחים של המבצעים שהם עורכים, בין השאר מתוך עצם בחירתם באמצעי הלחימה ובשיטות הלחימה. יש לשקול כלי נשק וטקטיקות חלופיים.
הודעה לעיתונות
13/10/14
ג’נבה (ICRC) – לקראת דברים שיישא בפני הוועדה הראשונה של העצרת הכללית של האומות המאוחדות בניו יורק השבוע, מחדש הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) את קריאתו לצדדים לסכסוכים מזוינים שלא לעשות שימוש בכלי נשק נפיצים בעלי טווח פגיעה רחב באזורים צפופי-אוכלוסין – וזאת בגלל התוצאות ההרסניות שיש להם על אזרחים.
בפעולות איבה מתמשכות ומן העת האחרונה, ירי ארטילרי, פצצות מרגמה, פצצות שימוש כללי המוטלות מן האוויר, רקטות ומערכות שיגור רקטות רב-קניות, בין שאר כלי נשק נפיצים, גבו מחיר נוראי מן האוכלוסייה האזרחית, וגרמו למוות, פציעות, נכות וטראומה. השימוש בכלי נשק כאלה באזורים מאוכלסים – שם קיימת סבירות גבוהה לפגיעות חסרות אבחנה בשל חוסר הדיוק שלהם או טווח ההדף והפיזור הנרחב שלהם – אינו קביל.
“פצצת מרגמה פגעה בסלון שלי ללא התראה, ופצעה את ילדיי הקטנים. בני מת בדרך לבית החולים. הזרוע של בתי עדיין במצב רע, אבל היא תשרוד. אנחנו מטפלים בה עכשיו כל הזמן ולכן איננו יכולים לעבוד, ואנחנו מסתמכים על השכנים לקבלת מזון. עד כה לא עלה בידנו לתקן את הבית”.
אב לשניים, מזרח אפגניסטן:
“בסופו של דבר, אזרחים בסוריה, עזה, ישראל, אפגניסטן, לוב, מזרח אוקראינה ובמוקדי סכסוך רגישים אחרים משלמים את המחיר כאשר הפגזים המכוונים נגד מטרות צבאיות פוגעים בסופו של דבר בבתים, בתי חולים ובתי ספר”, אמר נשיא ה-ICRC פטר מאורר. “העניין הזה חייב להיפסק”.
“כלי הנשק הנפיצים הללו נועדו לשדות קרב פתוחים, ולא לאזורים עירוניים בנויים. על סמך ראיות מסכסוכים שהתנהלו בעת האחרונה, אנחנו בספק רב אם ניתן להשתמש בהם כדי לפגוע במטרות צבאיות באזורים מאוכלסים במידה מספקת של דיוק, או אם ניתן לצמצם את פגיעתם כנדרש על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי”, הוסיף. “העניין אינו כלי הנשק עצמם, אלא המקומות והדרכים שבהם משתמשים בהם”.
נפגעים מקרב האוכלוסייה האזרחית וכן בניינים שניזוקו או נהרסו הם ההשפעות הנראות ביותר לעין של השימוש בכלי נשק נפיצים בשטחים מאוכלסים. ואולם נזק פחות נראה לעין, למערכות אספקת מים וחשמל חיוניות למשל, יכול לפגוע לא פחות בשירותי בריאות בעתות בהן בתי חולים עמוסים לעייפה בנפגעים, ופוגע באופן כללי יותר ביכולתם של אנשים לשרוד.
תושב/ת כפר, מחוז דונייצק, מזרח אוקראינה:
“בילינו את הלילה במרתף, שכן ההורים שלי מבוגרים ולא רצו שנעזוב את הבית למרות כל הלחימה. למחרת בבוקר, הבית שלי נקרע לגזרים, והגג הלך. שלושה חודשים לאחר מכן, הסיוטים עדיין מדירים שינה מעיניי. אני חווה את ההפגזה כאילו היא הייתה אתמול.”