בשנת 2025 נהרגו 18 אנשי צוות ומתנדבים של תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית בעת ביצוע עבותם מצילת החיים ברצועת עזה, בסודן, בדרום סודן, באיראן, באיתיופיה, וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

רבים נוספים נהרגו בזמן שלא היו בתפקיד – בבתיהם, עם משפחותיהם, או במהלך שגרת חייהם. אחרים נפצעו, נכלאו באופן שרירותי או נחטפו.

פגיעה מכוונת בארגונים הומניטריים באמצעות מידע שקרי ופוגעני מוסיפה לאיומים עמם מתמודדים עובדי סיוע, בכך שהם מוצגים כמטרות לגיטימיות.

למרות הסיכונים האלה, העמיתים שלנו ממשיכים לעבוד לא בשל היותם חסרי פחד, אלה מפני שהסבל גדול מדי מכדי להתעלם ממנו. אבל, אומץ אינו הגנה, ומסירות אינה חסינת ירי.

ההצהרה בדבר הגנה על עובדים הומניטריים, שמבקשת לאחד מדינות במטרה להפוך את המגמה  הטראגית הזאת, היא צעד חיוני שיש לתרגם אותו לפעילות מוחשית בשטח.

חוקי המלחמה ברורים: יש לכבד אנשי צוות הומניטריים ולהגן עליהם. כל מתקפה היא בגידה חמורה באנושות, ובכללים שנועדו להגן עליהם ועל הקהילות שהם משרתים. כל מקרה הרג שולח מסר מסוכן, לפיו חייהם אינם חשובים. זה לא נכון.

אנחנו קוראים לכל המדינות, צדדים לסכסוך ומנהיגים גלובליים לנקוט באופן מיידי בצעדים מעשיים להגן אל האנשים שמסכנים הכל כדי להציל חיים. כאשר עובדים הומניטריים מוגנים, גם האנושיות המשותפת שלנו מוגנת.