הסכם הפסקת האש ברצועת עזה הוכח כחיוני להצלת חיי אדם, הכנסת סיוע הומניטרי וסיוע לאוכלוסיה האזרחית. אולם, המשבר ההומניטרי בעזה רחוק מסיומו. הסיוע ההומניטרי עלה בצורה ניכרת במהלך תקופת הפסקת האש, אבל זה עדין טיפה בים לעומת הצרכים האדירים בשטח.
מעבר לסיוע חירום, יש צורך בהתחייבות ארוכת טווח לשיקום שירותים חיוניים והשבת הכבוד הבסיסי לקהילות שנפגעו. ישנו גם צורך דחוף בסיוע מגוון, שכולל חומרי בניה למקלטים, ציוד רפואי, ושירותים חיוניים נוספים, שיתנו מענה למשבר ההומניטרי המורכב.
הפסקת הסיוע בעת הזאת, כולל הפסקת החשמל למפעל התפלת המים היחידי ברצועת עזה, מגבירה את הסיכון שרצועת עזה תידרדר למשבר הומניטרי חריף. ההשפעות של המהלך כבר מורגשות בעליות מחירים ומחסור של מוצרים בסיסיים.
על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, על ישראל להבטיח שניתן מענה לצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה האזרחית שתחת שליטתה. יש לאפשר ולסייע למעבר מהיר של סיוע הומניטרי.
הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) נותר מחויב לאספקה של סיוע מציל חיים ולפעול עבור הצרכים החיוניים של האזרחים המושפעים. הכנסת סיוע הומניטרי באופן מהיר חיונית לביצוע המשימה הזאת. ה-ICRC חוזר על קריאתו הדחופה להכניס סיוע נוסף לרצועת עזה, לשחרור כל בני הערובה בעזה ולהמשך הפסקת האש.