ימי הקיץ החמים מתוחים באופן מיוחד עבור חקלאים הגרים ביישובי עוטף עזה. הסיבה: בלוני תבערה שמופרחים מרצועת עזה בשנתיים האחרונות. השריפות משאירות טלאים של שדות חרוכים שמצלקים את הנוף וגורמים לנזק כלכלי ופסיכולוגי עצום עבור החקלאים. חלקם נוחתים לעיתים גם בתוך היישובים, מסכנים רכוש ובעיקר את בטיחותם של התושבים.

בחודשים האחרונים, בסיורים דרך שדות החיטה והחומוס בעוטף עזה, פגשתי את אותם החקלאים שסובלים מהבלונים שתיארו את הדילמה הקשה שעומדת לפניהם: האם לקצור את החיטה בשלב מוקדם כשהיא עוד ירוקה למספוא? או להמתין עד שהיא מוכנה לקציר אבל להסתכן בכך שהיא תעלה באש? רבים מחליטים לא לקחת את הסיכון. הכאב הגדול, לראות את עבודתם הקשה עולה באש בתוך שניות, גדול מידי עבורם.

BY-NC-ND / ICRC / SHAY DAVIDOVICHCC

דניאל רחמים, קיבוץ נחל עוז

“מי שלא חקלאי לא יכול הבין את זה. אני עמדתי עם דמעות בעיניים מול שדה חיטה שנשרף ואתה חסר אונים. שריפה יחד עם הרוח החזקה זה עניין של שניות עד שהכל בוער. אני פשוט עומד ודומע, מזיל דמעות, בוכה . אני לא מתבייש להגיד, כי זה כואב. זה לא רק העניין הכלכלי, אתה רואה גידול שלך שהשקעת בו, שעבדת עליו חודשים, חלקאות זו עבודה מאוד קשה. כשאתה רואה שהייבול שלך, כשאתה בא לקצור אותו…הוא נשרף לפני שזכית להנות ממנו, זו חוויה קשה עד כדי בכי.

אני רק יכול להגיד ששנה שעברה נשרפו לנו מתוך 4000 דונם חיטה, נשרפו לנו כ-1300 דונם. השנה היו פחות שריפות. הסיבה העיקרית היא שהשנה קצרנו את החיטה כשהיא עוד ירוקה . זה לא הגיע למצב שהיא יבשה והיא נשרפת. רוב החיטה קצרנו ירוק, למספוא כדי שלא תעלה באש. מה שלא קצרנו – נשרף.

איך ממשיכים הלאה? ממשיכים כי חייבים להמשיך. ”

BY-NC-ND / ICRC / SHAY DAVIDOVICHCC

ערן ברברמן, קיבוץ עלומים

“שנה שעברה נשרף לנו שדה של חימצה, של חומוס, שהיה יבש לפני הקציר ובאותה החלקה נפלו שלוש בלוני תבערה, ומטע האבוקדו עלה באש. השדות נשרפים, ומעלים ריח נוראי. בתור חקלאי, מעבר לנושא הכספי, כשאתה מגדל שדה ובא לפני הקציר שלו ורואה אותו נשרף, זה עושה לך משהו בלב. כדי לגדל שדה, אפילו שדה חיטה, אתה מכין את השדה מאז אוקטובר, מדשן אותנו, זורע אותו, מטפל בו כנגד מחלות ומזיקים, ואז לפעמים יום לפני הקציר הכל עולה באש, זו תחושה מאוד קשה.”

BY-NC-ND / ICRC / SHAY DAVIDOVICHCC

אבידע בכר, קיבוץ בארי

“בערב שבועות שנה שעברה חווינו את השריפה הראשונה. מאז חווינו הרבה שרפות, לעיתים גם שריפות מרובות בכל יום. השריפות הגיעו גם קרוב לבתי המגורים. אתה רואה את השדה נשרף ואתה מבואס. שטחים צריכים להיקצר, לא להישרף. הנוף אמור להפוך מירוק לצהוב, לא לשחור.

הטבע חזק מכל שריפה. בסוף מגיע הגשם ומנקה את הכל, הכל מסתדר. אבל את הנפש אי אפשר לתקן ובסוף אלו הצלקות האמיתיות שנשארות לנו, כי השחור נעלם. אבל את השחור מהלב לא יוצא.

BY-NC-ND / ICRC / SHAY DAVIDOVICHCC