כתבה של אלונה סיננקו
“אני בן 33 ומעולם לא הייתי על מטוס”, אומר עבד אל רחמן זגוט, צלם פלסטיני מעזה. מזה למעלה מעשר שנים חיה עזה תחת הגבלות חמורות על תנועתם של אנשים וסחורות משתקת את כלכלתה. כמעט 70% מבעלי תארים מובטלים.
מחוברים לעולם באמצעות האינטרנט והמדיה החברתית, הצעירים בעזה מופרדים ממנו בגלל מהגבלות התנועה. רובם סבורים שלכלכלה החונקת בעזה אין הרבה מה להציע לעתיד שלהם, ותולים את התקוות שלהם במציאת הזדמנויות בחו”ל. אולם עבור רוב תושבי הרצועה הצעירים, הנסיעה נותרה חלום בלתי מושג.
עבד אל רחמן הוא בעל תואר ראשון בתקשורת מאוניברסיטת אל-אקצא ב -2008, ועבד כצלם עצמאי ומרצה לצילום בעשר השנים האחרונות. הוא מקדיש את עבודתו לתיעוד המציאות המרה בחיי היום-יום בעזה. הפרויקט שזכה בתחרות הצילום של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לשנת 2018 מספר סיפור על חלומות ותקוות שמתנפצים על ידי עוני וסגירה.
רוב התצלומים צולמו במעבר רפיח המחבר בין רצועת עזה למצרים. רפיח, הנחשב לשער הראשי מעזה, נפתח רק באופן ספוראדי. עבודתו של עבד אל-רחמן מציעה מבט אינטימי על חיי הנוער בעזה, בעוד שתמונותיו מעבירות תחושה של בידוד נואש.
לכתבה שפורסמה בהארץ לחצו כאן
CC BY-NC-ND / ICRC / Abdel Rahman Zagout