נאום שנשא נשיא ה-ICRC פטר מאורר באירוע רם-דרג על מניעת רעב ומענה לרעב, בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, מושב מס' 72

השנה חזינו במכת רעב מטילה את צלה הכבד על עולמנו ומאיימת על מיליוני בני אדם. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), כמו אחרים, האיץ את תכנית הסיוע התזונתי שלו, ובחודש שעבר בדרום סודאן ראיתי עד כמה הסיוע הזה משפיע בשטח.

עם זאת, מיליונים סובלים עדיין ממחסור חמור במזון. ולא מדובר בהתרחשות חד-פעמית. רעב גדול, כפי שהיינו עדים, היכה לא אחת בשנת 2011, כמו גם בעשור הקודם ובזה שלפניו.

רעב הוא סימפטום של מלחמה מתמשכת. וכאשר הוא מופיע, נדיר שהוא מופיע לבד. הוא מלווה במערכות בריאות הרוסות, תשתית שניזוקה וכלכלות מפוררות. אם יורשה לי להיות גלוי, רעב מכה כאשר ישנו זלזול בסיסי בהגינות ובכבוד חיי האדם.

על מנת לטפל בסימפטומים האלה, עלינו לטפל במחלה ולמנוע אותה. עלינו לתמוך באופן יזום במארג של קהילות, בשירותים ובמנגנוני התמיכה שאנשים תלויים בהם. עלינו להבטיח שאנשים יזכו ליחס של כבוד כדי למנוע ליבוי של טינות ועוינות. עלינו לשפר את ההתייחסות לפן ההומניטרי בניהולן של מלחמות, באמצעות כיבוד רב יותר של המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

ה-ICRC מקדם בברכה את האנרגיה החדשה המובאת לסדר היום של המניעה. מניעה היא בדמו של ה-ICRC. בעוד שלא אנחנו הם אלה שעושים שלום, אנחנו דואגים להחזיק יחדיו את חלקי השלם על ידי הגבלת ההרס ומניעה של נסיגת הפיתוח.

כל יום באזורי סכסוך אנחנו מגנים על קהילות פגיעות, על ידי תמיכה במסגרות שהן מסתמכות עליהן. אנחנו תומכים במערכות בריאות, תומכים באספקת חשמל ומים, תומכים במקורות פרנסה ונותנים מענקי מזומנים לעסקים קטנים.

כדי להבטיח שמליונים אינם נשארים מאחור, יש לתמוך בעשייה בקווי החזית באמצעות מעורבות והשקעה רבות יותר מצד גורמי פיתוח. ראינו כיצד הבנק עולמי יכול למלא את התפקיד החיובי הזה כפי שעשה לאחרונה במסגרת התמיכה שהעניק לפעילות שלנו בסומליה.

מלחמות המתנהלות במדינות מוכות-רעב מתאפיינות בפגיעה בעקרונות הבסיסיים ביותר של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ובהפרה שלהם.

אם ברצוננו למנוע רעב ולאחות בחזרה קהילות, יש לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. יש להציל אנשים מההפרות החמורות ביותר, לשבור את מעגל השבריריות שאנחנו עדים לו בסכסוכים מתמשכים המתנהלים ללא סייגים וחוקים. המשפט ההומניטרי הבינלאומי הוא הכלי המעשי הראשון המסייע במתן פתרונות, זה שעוזר לצדדים למצוא מוצא מעמדות שהם התחפרו בהן ולבנות יציבות.

השאלה הקריטית, אם כן, היא כיצד לשנות התנהגויות ומדיניות של צדדים נצים. מה יכול להניע אותם לגלות איפוק, באילו תחומים ניתן להשפיע עליהם? מה גורם לקבוצה חמושה הבוזזת בתי חולים בדרום סודאן דרך קבע לחדול באחת ממנהגה זה, כפי שראיתי שקרה לאחרונה?

אופיים של סכסוכים הולך ומשתנה בעקבות העלייה המהירה במספרן של קבוצות חמושות המאורגנות יותר אופקית ופחות אנכית. בשש השנים האחרונות קמו יותר קבוצות חמושות מבכל ששת העשורים הקודמים. על כולנו להסתגל למציאות החדשה הזאת, ומהר.

המחקר החדש שאנחנו עורכים לגבי כמה כוחות מזוינים וקבוצות חמושות לא-מדינתיות, מניב תובנות חדשות בנושא שינוי התנהגותי. אנחנו מגלים כי את הלוחם בחזית מעסיקה יותר דעתם של עמיתיו מאשר העונשים של מפקדיו; פירוש הדבר הוא, שמניעת הפרות תלויה לעתים קרובות בכוח השפעה אופקי בין לוחמים, יותר משהיא תלויה בסמכות אנכית.

הממצאים מראים בנוסף, כי ההתכחשות לקבוצות חמושות וההגדרה של כל מגע עמן כפשע מחטיאות למעשה את המטרה. ממצא זו סותר הרבה מן הגישות וקווי המדיניות הביטחוניים שאנחנו רואים ברחבי העולם. ואולם, אנו חפצים בשיפור התנהגותי, יש להכניס את הקבוצות החמושות הלא-מדינתיות "לתוך המשוואה".

חמישה צעדים יתרמו להפסקת המעגל הבלתי פוסק הזה של מלחמה, שבריריות ורעב:

ראשית, שיפור התנהלותן של פעולות האיבה בפן ההומניטרי – ועשיית מאמצים יזומים במטרה להגן על אזרחים ועל אובייקטים אזרחיים ולשמר את כבוד האנשים.

שנית, להבטיח נקיטת צעדי מנע על ידי כל הצדדים, ולא רק הצדדים לסכסוך, אלא גם אלה שיש באפשרותם להשפיע על ניהול פעולות האיבה ולהבטיח את כיבוד המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לחץ פוליטי צריך לבוא מכל קצוות הקהילה הבינלאומית.

שלישית, השקעה בתשתיות כגון שירותי בריאות ומים – כדי לשמור מפני התפשטות מחלות מידבקות במצבי חירום תזונתיים; וכן השקעה בתשתית חברתית בתחומים כגון חינוך ופיתוח הגיל הרך – כדי לבלום את השפעותיו ארוכות-הטווח של רעב על קהילות.

רביעית, תמיכה במקורות פרנסה חקלאיים והמרצתם מחדש של שווקים עירוניים כדי להניח את היסודות ליבולים ושווקים עתידיים.

חמישית, מעורבות מוגברת מצד גורמי פיתוח, וכן מימון רב-שנתי גמיש כדי להיענות לצרכים השונים של אנשים לרוחב קטגוריות הפיתוח ההומניטרי השונות.

זהו האתגר שלנו, וזוהי האחריות שלנו, כלפי עשרות מיליוני בני האדם שעבורם כל יום הוא שאלה של הישרדות.