הצהרה משותפת לרגל יום השנה להטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי

השבוע לפני 72 שנים, נכתשו הערים הירושימה ונגסאקי עד דק, ורבבות מתושביהן נשרפו עד עפר, על ידי שתי פצצות אטום קטנות.
אל מול ממדי הרס כאלה, סיוע הומניטרי היה כמעט בלתי אפשרי, ובלתי מספק לחלוטין. כך גם יהיה כיום לו ייעשה שימוש בכלי נשק גרעיניים. יכולת בינלאומית להגיב כראוי לאירועים כאלה אינה קיימת כלל.

ב-6 וב-9 באוגוסט 2017, אנשים ביפן ובמקומות אחרים ברחבי העולם יעמדו בדומיה לזכר זוועות הנשק הגרעיני. השנה, עם זאת, ניזכר בקרבנות של הירושימה ונגסאקי בהקשר חדש. ב-7 ביולי, אימצו 122 מדינות את האמנה לאיסור נשק גרעיני (Treaty on the Prohibition of Nuclear Weapons). אמנה זו מאששת את דבר קיומו של רוב ברור של מדינות הדוחה באופן חד משמעי כלי נשק גרעיניים מטעמים מוסריים, הומניטריים, ועכשיו גם משפטיים.

לראשונה זה 72 שנים, יש מקום לתקווה של ממש.

תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית קראה לראשונה לחיסול כלי נשק גרעיניים בספטמבר 1945. אנחנו מקדמים בברכה את האמנה הזאת כצעד היסטורי לעבר היעד הזה, צעד המגיע לאחר המתנה ארוכת שנים. האמנה מכירה בתוצאות ההומניטרית הקטסטרופליות של השימוש בכלי נשק גרעיניים ואוסרת עליהם באופן גורף על בסיס המשפט ההומניטרי הבינלאומי. היא כוללת גם התחייבויות חזקות לסייע לקרבנות, גם אם באיחור עבור רבים מאלה שאנחנו זוכרים היום.

עם כל שנה חולפת, מתברר יותר ויותר שלא ניתן להכיל את השפעות הנשק הגרעיני במרחב ובזמן. גידולים סרטניים ממשיכים להופיע עשרות שנים לאחר החשיפה. הכאב והסבל של ניצולי הירושימה ונגסאקי נמשכו ללא הפסק במשך שבעה עשורים. ואנשים שהוריהם נחשפו לקרינה חיים בפחד יומיומי מפני הסיכונים לבריאותם שלהם. המחיר הנפשי הוא עמוק.

אפילו שימוש מוגבל בנשק גרעיני עלול להביא להפחתה ניכרת בייצור מזון ולגרום לרעב עולמי. ידוע לנו גם שהסיכון לשימוש בנשק גרעיני – בין אם בטעות, מתוך שיקול מוטעה או בכוונה – גדל עם העלייה במצבי מתיחות בינלאומיים. לכל המדינות והחברות יש עניין להבטיח כי השימוש בכלי נשק גרעיניים לא יישנה עוד לעולם וכי אלה יחוסלו כליל.

לאור הסיבות האלה, אנחנו פונים אל כל המדינות לחתום על האמנה לאיסור נשק גרעיני באומות המאוחדות בניו יורק ב-20 בספטמבר. האמנה יכולה וחייבת לעורר חשיבה מעמיקה, ותגובה נחושה, מצד כל המדינות. עבור אותן מדינות העשויות להרגיש מנועות מחתימה על האמנה בשלב זה, ובפרט מדינות בעלות נשק גרעיני או בעלות ברית שלהן, על התנופה החדשה שמביאה עמה האמנה לדרבן אותן לקיים את הבטחתן ליצור את התנאים הדרושים לעולם ללא נשק גרעיני. בתור שלב ראשון, עליהן לעמוד בהתחייבויות שקיבלו על עצמן זה מכבר למזער סיכונים גרעיניים, באמצעות צעדים כגון הוצאת כלי נשק גרעיניים ממערך הכוננות לירי מיידי ("hair trigger" alert) והקטנת התפקיד השמור להם במסגרת מדיניות ותכנון צבאיים.

ברי כי האמנה לא תביא להיעלמות נשק גרעיני בבת אחת. לעומת זאת, היא תחזק את הסטיגמה סביב כלי נשק גרעיניים, כפי שקרה עם אמנות קודמות שאסרו על כלי נשק כימיים וביולוגיים. היא שוללת את הלגיטימציה לקיומם בעולם כיום, ותפעל כגורם מרתיע חזק נגד הפצתם. אנחנו סבורים כי על כל המדינות לראות את ההסכם הזה כפי שהוא: כהזדמנות היסטורית להביא את עידן הנשק הגרעיני אל קצו וכאמצעי לסייע במניעת אסון הומניטרי שיגמד כל משבר שנראה אי פעם בתולדות האנושות.

היום, בשעה שהעולם זוכר את הסבל שכלי נשק גרעיניים המיטו בעבר, אנו קוראים לכל המדינות ומנהיגי דעת הקהל לאמץ את האמנה לאיסור נשק גרעיני ואת התקווה הגלומה בה לגבי העתיד. לעשות כן פירושו להעמיד את האנושיות במקום הראשון.

מאת פטר מאורר, נשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), וטדטרו קונואה, נשיא הפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר אדום.