הדייגים בעזה מתכוננים להפלגה כדי לתפוס את השלל היומי. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

בתחילת המסע שלהם, הדייגים מנסים למצוא נקודה מתאימה לעצור בה את הסירות ולהחנות. מאחר והאזור בו הם דגים הוא מוגבל, הם נאבקים למצוא מיקום בו ניתן יהיה לדוג כמות דיג מספקת. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

כל סיבוב דיג לוקח בערך שלוש שעות של המתנה לאחר שמשליכים את רשתות הדיג לתוך הים. כדי למשוך את הדגים, הם משתמשים באורות חזקים. אחרי שהדגים נתפסים, מתחילה העבודה האמיתית. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

הספינה הקטנה מסתובבת סביב סירה יותר גדולה עם תאורה חזקה כדי למשוך מספר גדול של דגים. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

לאחר שמושכים את הרשתות בחזרה מהמים, מתבצעת הפרדה בין סוגים שונים של דגים, וכן שימורם בקירור בסירה. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

פהמי בכר, בן 20, לומד משפטים באוניברסיטת אל-אזהר בעזה. הוא נשוי טרי, ועובד כדייג כדי לממן את הלימודים וכדי לפרנס את משפחתו בעת ובעונה אחת. “להתפרנס זה קשה מאוד בימינו, במיוחד עם המשאבים המוגבלים,” אמר. “אני עובד כל הלילה ומסכן את חיי, אבל לצערי אני לא מצליח לענות על הצרכים הבסיסיים של החיים עם כמות כה קטנה של דגים. לפעמים, אני עובד כל הלילה לשווא ואני לא מצליח לדוג כלום.” צילום: Ezz Zanoun/ICRC

דייגים על סירת הדייג משתמשים בחכות אחרי שימוש ברשתות. הם משתמשים בחלופה זו כאשר הם לא מצליחים לתפוס שלל דיג שיכסה את הוצאות המסע, כולל דלק ותשלום לעובדים. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

אחרי כל סיבוב של דייג, הדייגים הפלסטינים מנקים ומתקנים את הרשתות כדי להשליך אותם שוב בחזרה אל המים. צילום: Ezz Zanoun/ICRC

אחרי לילה בן 14 שעות, סירת הדייג יוצאת בחזרה לנמל. השלל הדל לא יכסה אפילו את הדלק ואת המשכורות של כל מי שעליה. צילום: Ezz Zanoun/ICRC