כתבה, 27 במאי 2015
יש לו, בחיוכו, צד מבויש וגם מקסים, רכות שיש בה משהו מטעה, שכן יִקשה עליך למצוא אדם יותר נמרץ מנאראיאן קומר שרסתה בעתות חירום.
כאשר רעידת האדמה הראשונה פילחה את מחוז דְהאדינְג שבמרכז נפאל, המתנדב הזה של ארגון הצלב האדום הנפאלי (NRCS) זינק ישר לפעולה. הוא היה בכל מקום: העלה אנשים עם פציעות איומות על אלונקות, הבטיח להם בעדינות שהם יהיו בסדר, סחב פריטי עזרה ראשונה מן התיבה למקרי אסון המוחזקת במטה הראשי של המחוז, ועזר לילדים. הם אלה שהדביקו לו את כינוי החיבה שלו: כמי שהעביר על גבו ילדים ומבוגרים פצועים לבית החולים המקומי, הם החליטו לקרוא לו "דוד אמבולנס". וכך קוראים לו כולם בימים אלה בדהאדינגבֶּסי, המטה הראשי של המחוז.
האב הזה לארבעה, כיום בן 39, החל את סיפור האהבה שלו עם הצלב האדום כאשר היה רק נער. "היה זה כאשר דהאדינג, וכל המדינה, חוו את השיטפונות החמורים ביותר שהיו זכורים עד לאותה עת", הוא נזכר. "אמנם הייתי רק בן 15, אבל הייתי חזק, ויחד עם צעירים אחרים משינו אנשים מן הנהר. כך הפכתי לחבר בצלב האדום הצעיר ".
לסיפור המלא : https://blogs.icrc.org/new-delhi/2015/05/25/they-fondly-call-him-the-ambulance-uncle/