הצוות הרפואי בבית החולים דוליקל, השוכן במרחק חצי שעה נסיעה מקטמנדו, עובד יומם וליל, ללא הפסקה, מאז רעידת האדמה ב-25 באפריל. ב-12 במאי, נאלץ בית החולים להתמודד עם הקשיים שהביא עמו רעש גדול שני.
כאשר צ’אנדרה יוגאל הגיע לפהולפינג קהוטי, יישוב השוכן שמונה קילומטרים מן הגבול הסיני, הוא מצא שם רק קומץ נשים וילדים בין עיי החורבות של הכפר, שהיה רק לא מזמן שוקק חיים. “רוב האנשים עזבו. בדרך חלפנו על פני שני אוטובוסים עמוסים בדרכם אל מחוץ למחוז/לאזור. המרפאה, אחת משלוחות הסיוע המקומיות של בית החולים דוליקל, המשרתת יישובים רבים, ניזוקה קשות. מיד התחלנו להוציא ציוד וחומרים, על מנת לחדש את השירותים הרפואיים בהקדם האפשרי”, סיפר יוגאל. זהו הרגע שבו ההר התעורר לחיים והמטיר סלעי ענק על העמק הצר. לאחר שענן האבק האדיר שיצרה המפולת נמוג, התברר שהכביש נחסם. באותו 12 במאי, רעש בגודל 7.3, השני בגודלו אחרי רעידת האדמה הראשונה, היכה בנפאל והביא עמו עוד הרס ואימה.
“מסוק צבאי הצליח לנחות למרות תנאי השטח הקשים, ופינה שניים מאנשי הכפר שנפצעו קשה יחד עמי, כדי שאטפל בהם”, הוסיף יוגאל. בהעדר מקום במסוק, ארבעת אנשי הצוות שלו, שהיו ללא פגע, הושארו מאחור בשטח, ורק למחרת ניתן היה לחלצם.
בבית החולים דוליקל, טופלו שני אנשי הכפר מהר, יחד עם עוד 70 פצועים, שהובאו בעיקר במסוק מן האזורים הפגועים ביותר. לא היה בכך שום חידוש עבור הרופאים והאחיות במתקן החדש הזה, המשקיף על עמק עשיר בצמחייה: “ב-25 באפריל, דאגנו ליותר מאלף איש, תוך ביצוע תעדוף מהיר בהתאם לחומרת הפגיעות שלהם”, נזכר ד”ר רם שְרֶסְטה, סגן נשיא אוניברסיטת קטמנדו. תלמידי רפואה המתאכסנים בקרבת מקום גויסו, ו-700 אנשי סגל עבדו יומם וליל במשך שבוע בטיפול במקרים של טראומות מרובות, דימום מסיבי, ומאוחר יותר פגועים עם פצעים שהזדהמו מאוד מחמת העדר אפשרות להגיע אל יישוביהם הנידחים אלא כעבור כמה ימים מתחילת האסון.
מיון (ERTC) המועבר על ידי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC): “הכשרות אלה מספקות הכנה מושלמת לניהול נהירה של פציינטים במצבי לחץ, ולביצוע ‘בקרת נזקים’ בעגת המנתחים, כמו, למשל, הצלת הגפיים של פצועים תוך דחיית השתלות עור לשלב מאוחר יותר”. מאז 2010, הכשיר ה-ICRC, בשיתוף עם בית החולים דוליקל, 267 רופאים מכל רחבי נפאל באמצעות הקורס. בעקבות רעידת האדמה הראשונה, סיפק ה-ICRC לבית החולים ערכות חבישה, גבס, וקביים.
ד”ר רם שרסטה המשיל את המענה לרעידת האדמה ל”עבודה במצב מלחמה ללא אויבים”, ומבקש להפוך את בית החולים דוליקל למרכז הכשרה עבור סגל רפואי במדינה זו, המועדת לסכנות: “עלינו להפוך את האסון הנורא הזה להזדמנות”.