ועידת המעקב לשנת 2015 של הצדדים לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, 27 באפריל עד 22 במאי 2015, הצהרת ה-ICRC

הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) מוקיר את ההזדמנות הזאת לפנות למדינות החתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). אנחנו מדברים מתוקף היותנו הארגון שהוסמך על ידי מדינות להגן על קורבנות של סכסוכים מזוינים ומצבי אלימות אחרים ולסייע להם, וכן לקדם ולחזק את המשפט ההומניטרי הבינלאומי. היה זה הסבל הנורא שנגלה לעיניי ה-ICRC בהירושימה, בזמן שתמך בצלב האדום היפאני בפעילותו לסייע לקרבנות ההפצצה האטומית, שהביא אותנו בספטמבר 1945 לקרוא למדינות לאסור על נשק גרעיני, קריאה שהשמיעה מאז באופן חוזר ונשנה תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית הרחבה יותר.

לפני חמש שנים, המדינות החברות באמנת ה-NPT הכירו לראשונה ב”השלכות ההומניטריות הקטסטרופליות של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני”. לצד הכרה היסטורית זו, המסמך המסכם של ועידת המעקב לשנת 2010 חייב מדינות חברות בעלות נשק גרעיני לזרז את ההתקדמות בסדרת הצעדים שבדרך לפירוקו ולהשקיע מאמצים נוספים לצמצום – ובסופו של דבר לחיסול –כל סוגי הנשק הגרעיני. הדבר נעשה בהסתמך על ההבטחות שהתקבלו בוועידות מעקב קודמות למלא אחר ההתחייבות להתפרק מנשק גרעיני מתוקף סעיף 6 של האמנה. ואולם, 45 שנה אחרי כניסת ה-NPT לתוקף, נרשמה התקדמות מזערית בלבד, אם בכלל, לעבר הגשמת המטרה הזאת. למעשה, נראה כי המודרניזציה המתמשכת של כלי נשק גרעיניים על ידי מדינות מסוימות מעידה על העדר כוונה לצמצם את התפקיד השמור להם במדיניות הביטחונית שלהן.

מאז השימוש הראשון בנשק גרעיני לפני שבעים שנה, “תיק” הראיות בדבר המחיר האנושי ההרסני של כל שימוש שהוא בנשק גרעיני ממשיך לתפוח. בשלוש השנים האחרונות בפרט, הוועידות הבין-ממשלתיות שנערכו באוסלו, בנאיאריט ובווינה בעניין ההשלכות ההומניטריות של כלי נשק גרעיניים חידדו בהרבה את ההבנה של הקהילה הבינלאומית לגבי ההשפעות שצפויות להיות לפיצוץ גרעיני על אנשים וחברות ברחבי העולם, כמו גם על הסביבה. בנקודת הזמן המכרעת הזאת של ה-NPT, קיימת חשיבות עליונה לכך שמדינות חברות ייקחו בחשבון את המחקרים, הסיכונים ונקודות המבט החדשים שהתגלו לגבי כלי נשק גרעיניים, יפיקו את המסקנות המתבקשות וינקטו צעדים של ממש לביעור כלי הנשק הזוועתיים הללו.

העדויות העומדות כיום לנגד עינינו מראות כי:

• לכלי נשק גרעיניים אין אח ורע מבחינת כוח ההרס שלהם והיקף הסבל האנושי שהם מסבים, וכי השימוש בהם, גם בקנה מידה מצומצם, צפוי להוליד תוצאות קטסטרופליות לבריאות האדם ולסביבה;
• ההשפעות הבריאותיות יכולות להימשך עשורים ולהשפיע על ילדי הניצולים באמצעות נזק גנטי שנגרם להוריהם;
• ההשלכות ההומניטריות של פיצוץ נשק גרעיני לא יצטמצמו למדינה שבה הוא יתרחש, אלא יפגעו גם במדינות אחרות ובאוכלוסיותיהן;
• ברוב המדינות וברמה הבינלאומית, לא קיימים אמצעים אפקטיביים או מעשיים לסייע לאחוז ניכר מן הניצולים בשלב המידי שאחרי פיצוץ גרעיני תוך הבטחת הגנה נאותה לגורמי הסיוע; ולבסוף,
• הסיכון להפעלת נשק גרעיני בשוגג נותר בגדר סכנה ממשית בהחלט.

ה-ICRC סבור שממצאים אלה אמורים לדחוף את כל המדינות להעריך מחדש את שאלת הנשק הגרעיני הן בפן המשפטי והן בפן המדיניות. אנו קוראים למדינות החתומות על ה-NPT לנצל את ההזדמנות שמציעה ועידת המעקב הנוכחית ולהישמע לפנייה של תנועת הצלב האדום והסהר האדום למדינות “לדאוג לכך שלעולם לא ייעשה עוד שימוש בנשק גרעיני” וכן “לקיים בתום לב ולסכם בדחיפות ובנחישות משא ומתן לאיסור השימוש בכלי נשק גרעיניים ולסילוקם המוחלט באמצעות הסכם בינלאומי מחייב מבחינה משפטית, בהסתמך על התחייבויות קיימות ובינלאומיות”. כלי נשק גרעיניים הם כלי הנשק היחידים להשמדה המונית שאינם אסורים כיום באופן מפורש וגורף על-פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. לאור ההשלכות הקטסטרופליות של נשק גרעיני, שהמדינות החתומות על ה-NPT הכירו בהן, תיקון המחדל הזה הוא בבחינת צו הומניטרי.

בנאום שנשא בפני המשלחות הקבועות של ג’נבה ב-18 בפברואר 2015, דרבן נשיא ה-ICRC פטר מאורר את המדינות החברות באמנה להפוך את ועידת המעקב הזאת לנקודת מפנה לקבלת החלטות והתקדמות בנושא פירוק הנשק הגרעיני. המדינות החברות יכולות לעשות זאת על ידי נקיטת צעדים קונקרטיים כדי למלא אחר ההתחייבות הכלולה בסעיף 6 של ה-NPT ועל ידי הקמת מסגרת מוגבלת בזמן לניהול משא ומתן על הסכם בינלאומי מחייב מבחינה משפטית ולבחינת מתכונת אפשרית להסכם כזה. מספר הצעות בהקשר זה הועלו על ידי מדינות כאן ובפורומים אחרים.

ואולם, עד לסילוק אחרון כלי הנשק הגרעיניים, יש לעשות יותר להפחתת הסיכונים המידיים להפעלת פיצוצים גרעיניים בכוונה או בשוגג. אנחנו מפצירים במדינות בעלות נשק גרעיני לצמצם את מספר ראשי הנפץ העומדים במצב כוננות גבוהה ולגלות שקיפות רבה יותר לגבי הצעדים שהן נוקטות למניעת פיצוצים שגויים. מדינות בעלות נשק גרעיני ובעלות בריתן צריכות בנוסף להשקיע מאמץ רב יותר בהקטנת משקלם וחשיבותם של כלי נשק גרעיניים בתכניות, בתורות הלחימה ובמדיניות הצבאיות שלהן. רבים מן הצעדים האלה נגזרים מהתחייבויות פוליטיות רבות-שנים ומתכנית הפעולה של ה-NPT מ-2010, ויש להשלימם בדחיפות.

בחודשים הקרובים תציין הקהילה הבינלאומית את יום השנה השבעים להפצצות האטומיות על נגסקי והירושימה. יום השנה הזה מהווה תזכורת מרה למחיר האנושי הנורא שגובים כלי נשק גרעיניים. הוא צריך לדחוף את כל המדינות לחזור ולאשש את מחויבותן לביעור נשק גרעיני ולנקוט צעדים קונקרטיים בכיוון זה. אנחנו יודעים עתה יותר מאי פעם בעבר שהסיכונים הטמונים בנשק גרעיני גבוהים מדי והסכנות מוחשיות מדי. הגיעה העת לסתום את הגולל על עידן הנשק גרעיני, ואנחנו קוראים לוועידת המעקב הנוכחית לעשות את הצעדים האמיצים הדרושים כדי להשיג את היעד הנעלה הזה.