משפחות הגרות בפרובינציות המזרחיות נורד קיווּ, סוד קיוו ואוריאנטלה מתוכננות להתאחד שוב עם ילדיהן היום, לאחר חודשים ואף שנים של נתק. הילדים – 147 בנים ו-5 בנות – השתייכו כולם עד לאחרונה לכוחות מזוינים או לקבוצות חמושות.
“גיוס מרצון או בכוח של ילדים ממשיך להוות בעיה נפוצה במדינה זו”, הסבירה טניה סיסה, המנהלת פעילויות הגנה על אזרחים מטעם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC). “גיוס מעין זה אסור הן על פי החוק הלאומי והן על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. זהו המסר שעלינו להעביר”.
ילדים מגויסים לפעמים בכוח, אך ברוב המקרים הם מתנדבים להצטרף לקבוצות חמושות, בין אם כאמצעי הישרדותי, או כדי להגן על הקהילה שלהם. יש שהם נשלחים להילחם בחזית, ויש שהם משמשים כטבחים, סבלים, שליחים, סיירים, קמעות, מרגלים או עבדי מין (במיוחד בנות, שלפעמים כופים עליהן נישואים).
סגנון החיים הנוודי והאלים הזה גובה מחיר כבד: פציעות (המובילות לעתים לנכויות קשות); הריונות; העדר חינוך ושירותי בריאות; מצוקה נפשית; מעצר; ולפעמים דחייה של הילדים על ידי קהילותיהם. “החזרה לשגרה כילד או כמתבגר עשויה להיות קשה מאוד”, אומרת סיסה. “אנחנו נמצאים איתם כדי להכין אותם, לעזור להם לשוב ולהשתלב שוב בחיי המשפחה, ולנסות להבטיח שהם לא יגויסו שוב”.
בקָמינָה, עיר בפרובינציה הדרומית ביותר קָָטנגה, משוכנים 152 הילדים במרכז המנוהל על ידי ארגון הצדקה הלאומי APEDE. סגל ה-ICRC אסף את המידע שנדרש לו כדי לאתר את משפחותיהם, ועבד עם הילדים במרכז כדי להכינם בהדרגה לשיבתם אל קהילותיהם.
עובדי נוער מקיימים תכניות להעלאת המודעות כדי לעודד ילדים להתנגד לכל ניסיון לגייסם בהמשך. זהו מרכיב חשוב בשילובם מחדש בחברה. “לצד חברים בסוכנות להגנת הילד, המנהלת את המרכז הזה, בילינו כמה ימים בשיחות עם הילדים, בין אם בקבוצות או בארבע עיניים”, אמרה מארי-ז’אנבייב נייטינגייל, הממונה על פעילות הגנת הילד של ה-ICRC במזרח המדינה. “באמצעות שימוש במשחקים, ריקודים ודיונים, אנחנו מעודדים אותם לחשוב מה הם יכולים לעשות כדי לדאוג ששיבתם הביתה תהיה מוצלחת ולחשוב על הסיכון שהם יגויסו שוב, בין אם מרצון או בכוח”.
כדי לאתר את משפחות הילדים, עוברים אנשי סגל של ה-ICRC – לפעמים בלוויית מתנדבים מן הצלב האדום הלאומי – מרחקים אדירים ברכבים, באופנועים, באופניים או ברגל, לעתים קרובות למחוזות הנידחים ביותר במדינה. ביולי ובאוגוסט 2014, איחד ה-ICRC עם משפחותיהם 99 ילדים שהשתייכו קודם לכן לכוחות המזוינים או לקבוצות חמושות אחרות במסגרת תכנית לשחרור מגויסים של הממשלה. כמה טיסות אורגנו מן הבסיס הצבאי קמינה כדי לקחת את הילדים לבתיהם בצפון-מזרח המדינה.
“קורה לפעמים שמשפחות מסרבות לקבל חזרה ילדים”, הסבירה נייטינגייל. “הן חוששות שהתנהגותם לא השתנתה או שהקהילה תדחה אותם ותדביק להם סטיגמות בגלל המעשים האלימים שהם עוללו בעבר”.
ה-ICRC מנסה להתמודד עם הסטיגמטיזציה הזאת. הוא מארגן מפגשים בכפרים הנוגעים בדבר שבהם כל אחד יכול לדון בסוגיה ולהיות מעורב בתהליך הארוך של השתקמות הילדים וחזרתם לחיים האזרחיים. כמו כן מנוהלים משחקים והדרכות המתמקדים בסיכוני הגיוס בשיתוף עם מדור הנוער של הצלב האדום המקומי. שלושה חודשים לאחר שובו של ילד הביתה, מבקרים אנשי סגל של ה-ICRC את המשפחה כדי לוודא שהכול מתנהל כשורה. לאחר התייעצות מראש עם משפחותיהם, מקבלים הילדים – בהתאם לגילם – ציוד בית ספרי או אמצעים לפתיחת עסק קטן, ובעזרתם הם טווים קשרים בקהילה.
בשנת 2014, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ה-ICRC:
- איחד יותר מ-800 ילדים עם משפחותיהם (לרבות קרוב ל-300 ילדים שהשתייכו קודם לכן לכוחות המזוינים ולקבוצות חמושות אחרות);
- החזיר למולדתם ממדינות אחרות 30 ילדים כדי לאחד אותם מחדש עם משפחותיהם;
- ביקר, בעזרת מתנדבים של ארגון הצלב האדום הלאומי, בבתיהם של למעלה מ-400 ילדים ששוחררו מיחידות לוחמות כדי לוודא שהם משתלבים שוב בחיי המשפחה והקהילה;
- אסף יותר מ-46,000 הודעות צלב אדום (חדשות אישיות קצרות הנמסרות בכתב יד) והעביר כמעט 42,000 הודעות כאלה.נכון לסוף השנה, היו 576 ילדים במעקב של ה-ICRC בהמתינם לאיחוד מחדש עם משפחותיהם. הם מתגוררים במרכזי מעבר או אצל משפחות מארחות בחלקים שונים במדינה.
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. קבוצת ילדים שהוצאו/ששוחררו מיחידות לוחמות עולה על מטוס של ה-ICRC בבסיס הצבאי קמינה. המטוס ייקח אותם לבתיהם בצפון-מזרח המדינה.
CC BY-NC-ND/ICRC/Augustine Nziavake