ביום חמישי האחרון נהרג אחד מעובדינו, לוֹרַן דוּפַּסקיֶיה, בדונייצק , מזרח אוקראינה. מר דופסקייה נהרג כתוצאה מפגיעת  פגז בסמוך למשרדנו. הפגזה של אזורי מגורים ללא הבחנה היא מעשה שאין לקבלו, והדבר מהווה הפרה של הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי. באוגוסט האחרון, לציון היום ההומניטרי העולמי, נשא נשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, פטר מאורר, נאום בפני מועצת הבטחון של האו”ם. בנאום זה המובא פה הוא דיבר בין היתר על החשיבות שבמירה על בטחונם של עובדי סיוע הומניטרי.

היום ההומניטרי העולמי – הגנה על עובדים הומניטריים

19.8.2014 היום ההומניטרי העולמי 2014 – נאום שנשא מר פטר מאורר, נשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, ג’נבה

אדוני הנשיא,

חברי מועצת הביטחון הנכבדים,

אני מודה לכם שהזמנתם אותי לשאת דברים בפני המועצה במהלך הדיון המכריע הזה. כנשיא הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), אני מייצג 13,000 איש, שרבים מהם פועלים בזירות לא יציבות ומסוכנות. ביטחונם הוא מקור לדאגה מתמדת. כאחד מראשי תנועת הצלב האדום והסהר האדום, אני מודע במיוחד לסיכונים הנוראיים שמאות אלפי מתנדבים של הצלב האדום והסהר האדום נוטלים על עצמם כדי לעזור לנזקקים. למרבה הצער, אלימות ואיומים באלימות נגד עובדים הומניטריים חוצים גבולות, צבע עור ודתות – הם לוקים בחוסר אבחנה בוטה ומשפיעים על כולנו, בין אם אנחנו עובדים עבור האו”ם, ובין אם עבור הצלב האדום או ארגון לא-ממשלתי מקומי.

מעצם הגדרתה, עבודה הומניטרית תלויה בעוסקים בה. באין עובדים, אין סיוע. משוואה פשוטה. ואולם, הפשטות הזאת מסווה את המשימה המורכבת והקשה ביותר הניצבת כיום בפני ארגונים הומניטריים הפועלים בסביבות מועדות לאלימות, והיא: להגיע לאנשים הזקוקים לעזרה תוך הבטחת ביטחונם של עובדיהם. לא ניתן לקיים פעילות אפקטיבית מבלי לאפשר לעובדים הומניטריים לבצע את עבודתם ולהבטיח באופן פעיל את ביטחונם.  כשנותנים סיוע והגנה לאנשים הנתונים לפגיעת סכסוכים מזוינים – זהו תנאי בל יעבור. יכולתם של עובדי סיוע הפועלים במסגרת סכסוכים מזוינים ומצבי אלימות אחרים להגן על נזקקים ולסייע להם תלויה במידת ביטחונם-הם.

בדקות המעטות שהוקצו לי כדי לדבר עמכם היום, אבקש לשתף אתכם בניתוח הבעיה ובסיבה לכך שהיא הולכת ומחריפה, וזאת כפי שאני רואה את הדברים.

אני מבקש לספר לכם על גישת ה-ICRC – ותנועת הצלב האדום והסהר האדום, במעגל הרחב יותר – לשמירה על ביטחון עובדיהם.

פעילות בזירות של סכסוך מזוין תמיד הייתה, ותמיד תהיה, מסוכנת. היום, עם זאת, כמה מן הסכנות המוּבְנות בה מוחרפות מעצם מספרם הרב של אזורי לחימה בסיכון גבוה ומצבי עימות וסכסוך קשים שבהם פעילים ארגונים כמו אלה שלנו. לאחרונה חלו שינויים דרמטיים, כגון אילוצי הביטחון שצוותי עובדים ומתנדבים של הצלב האדום / הסהר האדום ועובדים הומניטריים ככלל צריכים לפעול במסגרתם, בקֶרֶב סכסוכים מזוינים. בעוד שהסכסוכים לא בהכרח יותר אלימים מבעבר, הסכנה שאליה העובדים חשופים גברה . ריבוי הקבוצות החמושות (ששרשרת הפיקוד בהרבה מהן אינה ברורה), הזמינות הנוחה של נשק קל, המפגש והשילוב המורכב בין מניעים שונים, מיקוּר משימות ביטחוניות אל מחוץ למערכת, לקבלני משנה בדמות חברות צבאיות/ביטחוניות פרטיות – כל היבטי המציאות האלה שינו את הסביבה שבה אנחנו פועלים. תחייתו של הפונדמנטליזם הדתי והתפשטות הטרור והאלימות, בליבוי או בסיוע רשתות חברתיות חדשות בעלות טווח הגעה רחוק, הביאו דמויות חדשות לקדמת הבמה. והללו מגדירות מחדש את הכללים כדי להתאימם לאג’נדות המשתנות שלהן.

מספר “התקריות הביטחוניות” – כפי כינוין בלשון מכובסת – עלה בכמה מונים כתוצאה משינויים כאלה . הדבר מוביל, בסופו של דבר, להסתלקות של עובדים הומניטריים. בגלל הסיכונים הכרוכים בדבר, מספר הארגונים המסוגלים, מורשים או מוכנים לעבוד בזירות סכסוך הצטמק דרמטית בעשור האחרון. פירוש הדבר, שהסבירות לכך שקריאות לפעילות הומניטרית ייענו הולכת ופוחתת, ושצרכיהם הנואשים של רבים כל כך לא ימולאו.

התפיסה השלילית של העשייה ההומניטרית בעיניי יחידים וקבוצות מסוימות – וההתקפות המכוונות נגד עובדים הומניטריים כתוצאה ממנה – היא בעיה שהקהילה הבינלאומית חייבת להתמודד עמה פנים אל פנים. פתרונות אכן קיימים.

אדוני הנשיא,

חברי מועצת הביטחון הנכבדים,

הרשו לי לציין עתה כמה מנקודות היסוד שיש לקבלן ולפעול בעניינן אם רוצים לאפשר לעובדים הומניטריים לבצע את משימותיהם באפקטיביות ובבטחה.

ראשית כול, חשוב שנזכיר לעצמנו כי הגנה על עובדים הומניטריים בסביבות של סכסוך מזוין היא חובה על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. מדינות וגורמים שאינם מדינות חייבים לכבד צוותים הומניטריים ולהגן עליהם, והוא הדין גם באובייקטים המשמשים אך ורק לפעילות הומניטרית. חובה זו, החלה בסכסוכים מזוינים בינלאומיים ולא-בינלאומיים כאחד, היא מוחלטת. לא זו בלבד שזוהי חובתם הבלתי נמנעת של הצדדים לסכסוך עצמם – אלא שלכל המדינות יש אחריות קולקטיבית לקיים את הכלל הזה, כמו גם להבטיח את כיבוד המשפט ההומניטרי בכללותו.

שנית, הטשטוש של מה שאמורים להיות קווי הבחנה ברורים  בין פעילויות צבאיות, פוליטיות והומניטריות מציב איום ממשי על פעילות הומניטרית ועובדים הומניטריים. בנחישותם לעבוד בקרבה רבה לאנשים שהם מנסים לעזור להם ולעקוב אחר צורכיהם מדי יום, עובדים הומניטריים תלויים בהיותם ניטרליים ונטולי פניות, ובהיותם נתפסים ככאלה. ברם, את המוניטין שלהם מעכיר טשטוש הגבולות, שהיינו עדים לו בעשורים האחרונים, בין מנדטים פוליטיים, מנדטים להשכנת שלום, מנדטים לפיתוח ומנדטים הומניטריים. כל ניסיון לנצל סיוע הומניטרי או לכרוך יחדיו מטרות הומניטריות ואג’נדות פוליטיות, מגדיל אוטומטית את הסיכון לכך  שהעבודה ההומניטרית תיתפס מתוך עוינות, ומעמיד  עובדים הומניטריים בשטח בסכנה.

בחינת רוב המשברים כיום מעלה כי מה שחסר הוא רצון פוליטי חזק להגן על עובדים הומניטריים ולכבד את העקרונות שעל פיהם הם עובדים, ולהבטיח בכך כר פעולה נפרד לפעילות הומניטרית. זהו דבר הכרחי, יהיו אשר יהיו המאמצים למציאת פתרונות מדיניים לסכסוך, אשר נעשים במקביל. אסור שפעילות הומניטרית תשמש כעלה תאנה לאי-עשייה פוליטית. רק מנהיגות פוליטית ופתרונות פוליטיים יכולים לשים קץ למשברים מתמשכים ולהביא שלום וביטחון בני קיימה למדינות מוכות-מלחמה. אין לצפות שהנטל הזה ייפול על כתפיהם של עובדים הומניטריים.

למועצת הביטחון שמורים אחריות ותפקיד חשובים ביותר למלא בהקשר זה. לתפיסתנו, מחובתה של המועצה להגן על כר הפעולה ההומניטרי תוך הימנעות מהסדרתו. מועצת הביטחון לא צריכה להיות ––  שחקן הומניטרי ואין לצפות ממנה לנהוג כאילו הייתה כזו, שכן הדבר עלול לטשטש עוד יותר את ההבחנה בין הפונקציה הפוליטית לפונקציה ההומניטרית. אני מבין שהמועצה מבקשת במקרים מסוימים לתמוך בסיוע הומניטרי ולעודד אותו, כצעד ראשון לבניית אמון במסגרת תהליך פוליטי רחב יותר. ואולם, התוצאה היא לעתים קרובות מדי שהעשייה ההומניטרית הופכת לבת ערובה בידי דריכה פוליטית במקום.

הנקודה השלישית שאני רוצה לציין היא שביטחון קשור קשר הדוק לקבלה. ללא שני דברים אלה, עובדים הומניטריים מתקשים מאוד להגיע בבטחה לנזקקים ולספק סיוע והגנה נטולי פניות. קבלה תלויה ביכולתם של ארגונים הומניטריים לנהל קשר עם קהילות מקומיות ועם אחרים. ופירושו, לדבר עם גורמים חמושים שאינם מדינה על המשפט והעקרונות ההומניטריים ולהשיג ערובות ביטחוניות חד-משמעיות ומתאימות. באמצעות טוויית קשרים נרחבת ברמה המקומית וברמה הבינלאומית, ובאמצעות דיאלוג מתמיד עם כל הצדדים הנוגעים בדבר, שואף ה-ICRC להבטיח סביבת עבודה בטוחה יותר עבור אנשיו. זוהי האסטרטגיה העיקרית שלנו. אנחנו קוראים לה אסטרטגיית הפחתת איומים, ומיישמים אותה על ידי מגעים עם אנשי קשר מקומיים השולטים ברמת האיום שהמבצעים שלנו חשופים לה.

הביטחון שלנו מותנה אפוא בכך שהצדדים לסכסוך השולטים בפועל באזורים שבהם אנחנו פועלים יקבלו אותנו וייתנו בנו אמון. ישויות אלה חייבות להבין את היעדים שלנו ואת המטרה ההומניטרית גרידא של מעשינו. הניסיון בתקופה האחרונה מלמד בבירור שאנחנו לא יכולים לפעול באזורים לא בטוחים או בסביבות בעייתיות מבחינה פוליטית מבלי לעמוד בקשר ישיר ועקיף עם כל מי שיש בכוחו לסכן את צוותינו, או מי שמסוגל באופן פוטנציאלי להשפיע על האנשים הללו. הדיאלוג הזה נחוץ בכל הפעולות שלנו, מסוריה ועד אוקראינה, מן הרפובליקה של מרכז אפריקה ועד דרום סודאן וסומליה, ומאפגניסטן עד קולומביה.

ברמה בסיסית יותר, חשוב לציין שניהול ביטחון מחייב ארגונים הומניטריים לאמץ סטנדרטים והכשרה מקצועיים בתחום זה. תנועת הצלב האדום והסהר אדום, האומות המאוחדות וארגונים לא-ממשלתיים רבים צריכים להתמודד עם האתגר של רכישת המומחיות הנחוצה להם בתחום ניהול הביטחון ולתאם ביניהם. ארגונים שונים עושים שימוש במודלים שונים: אחדים – כמו מערכת האו”ם – מאמצים גישה ריכוזית, שבה המטה ממלא תפקיד משמעותי. אחרים, דוגמת ה-ICRC, נוקטים גישה מבוזרת יותר שבה קבלת ההחלטות מואצלת בעיקר לשטח. יהא אשר יהא המודל המיושם, העיקר הוא הנכונות לחפש את השילוב המוצלח ביותר לשיפור ביטחונם של עובדים הומניטריים. הדבר מחייב יותר ויותר אמות מידה מקצועיות בהערכת סיכונים וניתוחם, איסוף מידע מבוסס-קהילה, תכנון כלי הגנה וניהול- משברים חדשים, צעדי ריכוך, הכשרה נאותה, ומערכת להבטחת מתן דין וחשבון, במידת הצורך, על הפעולות שננקטו.

אדוני הנשיא,

חברי מועצת הביטחון הנכבדים,

ברצוני להזכיר בנקודה זאת את יזמת שירותי רפואה בסכנה שאותה מוביל ה-ICRC בשנתיים וחצי האחרונות. היזמה הניבה מידע מוצק לגבי האיומים הניצבים בפני עובדי רפואה, שרבים מהם מתנדבים ואנשי סגל הומניטריים. לאחר שבחנו כמה מן המצבים המסוכנים ביותר, כגון חציית נקודות ביקורת, פינויים רפואיים ופריסת כוחות בקרבת מתקני בריאות, הגשנו המלצות לישויות חמושות, מחוקקים, רשויות בריאות, שירותי אמבולנס ועוד רבים. השתדלנו להסביר כמה מן הדילמות האתיות המרכזיות הניצבות בפני עובדי רפואה – בכל הנוגע לחובת הטיפול, סודיות רפואית, אחריות למעשיהם, וכו’ – ואנחנו עובדים כעת על אמצעים מעשיים שיאפשרו לעובדים הומניטריים להתמודד עם הדילמות הללו. ביזמה משתתפים ארגונים לא-ממשלתיים, מנהיגים דתיים, ההסתדרות הרפואית העולמית, מועצת האחיות הבינלאומית, הוועדה הבינלאומית לרפואה צבאית, פדרציית בתי החולים הבינלאומית ואחרים. את המסקנות שלהם יישאו הלאה מספר רב של בעלי עניין, כאשר המטרה היא להגיע עִמן הרבה מעבר לחוגים המקצועיים.

ה-ICRC וארגון הבריאות העולמי יארגנו יחד אירוע בנושא שירותי רפואה ואלימות במסגרת העצרת הכללית בסתיו הקרוב, ואנחנו מקווים שמדינות רבות, ובהן המדינות החברות במועצת הביטחון, יהיו נוכחות כדי לדון בנושא החשוב הזה.

עוד יזמה של ה-ICRC שאני מבקש להזכיר קרויה אצלנו “מסגרת הגישה הבטוחה יותר” (Safer Access Framework). מסגרת זו כללה התייעצויות נרחבות עם יותר מ-50 אגודות צלב אדום וסהר אדום בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לזהות את האתגרים העומדים בפניהן בבואן להבטיח גישה מבצעית וקבלה בכל עת, ומהי הדרך הטובה ביותר לעמוד בהם. מטרת היזמה הזאת היא להגדיל את יכולתן של אגודות לאומיות להעניק סיוע תוך צמצום הסיכונים הנשקפים לצוותי עובדים ומתנדבים.

אדוני הנשיא,

חברי מועצת הביטחון הנכבדים,

התקפות שבוצעו בעת האחרונה על ארגונים הומניטריים, הן מצד גורמים שאינם מדינה והן מצד כוחות ממשלתיים, מלמדים כי ארגוני סיוע לא תמיד מותקפים בגלל הבנה שגויה של תפקידיהם ותחומי אחריותם. התקפות כאלה הן לפעמים חלק מאסטרטגיה פוליטית וצבאית מתוכננת היטב. אלה הן התקפות מכוונות, ומבצעיהן אינם נרתעים לנוכח הסברים יפים על מנדטים הומניטריים או נהלים ביטחוניים. העובדה היא שמעשים כאלה נובעים מחישוב ממולח של החשיבות הסמלית הגלומה בארגונים הומניטריים ושל הרווח הפוליטי והכלכלי שניתן לגזור מתקיפתם. עבור ארגון כמו ה-ICRC, מציאת דרך להגיב על גילויי עוינות כאלה עלולה להתברר כמכשול בלתי עביר, שכן הם מאיימים על עצם מודל הפעולה שלו ויכולתו להגיע לקהילות פגועות. המדינות וצדדים אחרים לסכסוך צריכים להתלכד יחדיו במספרים רבים כדי לשים קץ לנוהגים אלה.

בסביבה הפוליטית העכשווית, קיים צורך משווע בארגונים הומניטריים חסרי פניות המנהלים פעילויות הומניטריות גרידא. חברי תנועת הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומית מחויבים לעמוד לצד הנזקקים במהלך סכסוכים מזוינים ומצבי אלימות אחרים. אנחנו נחושים לעמוד בעיקרון הבא: הצד האחד שבו הצלב האדום והסהר האדום מצדדים הוא הצד של הקרבנות. הגנה על חייהם של עובדים הומניטריים אינה אחריותה של מדינה ספציפית כלשהי. היא אחריותן של כל המדינות והקהילות, אחריות הנובעת מערך שהוא באמת אוניברסלי. והיא ראויה לתשומת הלב המלאה שהיא זוכה לה במועצה הזאת היום.

תודה לכם.