פשעי מלחמה הינם עבירות חמורות על הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי, שנעשו במהלך סכסוכים מזוינים בינלאומיים או לא-בינלאומיים. ניתן למצוא הגדרות או רשימות של פשעי מלחמה במגוון טקסטים משפטיים, לרבות חוקת הטריבונל הצבאי הבינלאומי שהוקם בנירנברג לאחר מלחמת העולם השנייה, אמנות ג'נבה והפרוטוקולים הנוספים להן, גוף הפסיקה התקדימית של בתי הדין הפליליים הבינלאומיים ליוגוסלביה לשעבר ולרואנדה, אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי ושאר טריבונלים בינלאומיים ו"מעורבים".

סעיף 8 לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי מכיל רשימה של פשעי מלחמה שמדינות הכינו בפורמט של אמנה; הסעיף מהווה גם מדריך שימושי למעשים, שבאופן כללי מדינות רואות בהם עבירות חמורות על הוראות המשפט הבינלאומי ההומניטרי על פי המשפט הבינלאומי המִנהגי. החקיקה והפסיקה התקדימית של מדינות שונות מכילים אף הם הגדרות של פשעי מלחמה.

מהם פשעי מלחמה?

המעשים שלהלן נמנים עם המעשים שסוּוגוּ כפשעי מלחמה:
• הריגת מוגנים בכוונה תחילה (למשל, לוחם פצוע או חולה, שבויי מלחמה, אזרחים)
• עינויים או יחס בלתי אנושי כלפי מוגנים
• גרימת סבל רב או חבלה חמורה למוגנים בזדון
• התקפת האוכלוסייה האזרחית
• גירוש או העברה בלתי חוקיים
• שימוש בכלי נשק או בשיטות לחימה שהם אסורים
• שימוש בלתי נאות בסמל הצלב האדום או הסהר האדום או שאר סמלים מגֵנים
• הריגת או פציעת יחידים מהצד היריב, תוך שימוש ברמייה
• ביזת רכוש ציבורי או פרטי

אין באמנות המשפט הבינלאומי ההומניטרי החלות על סכסוכים מזוינים שאינם בינלאומיים שום הוראה המגדירה עבירות חמורות על הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי כעבירות פליליות. למרות זאת, כיום זכתה להכרה תפיסת המשפט הבינלאומי המִנהגי, המחילה את מושג פשעי המלחמה גם על עבירות חמורות שנעשו בסכסוכים שאינם בינלאומיים. (ר' כלל 156 לכללי מחקר ה-ICRC את המשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי וסעיף 8 לאמנת רומא (פסקה שנייה, תת סעיפיםc , d, e, f).

מהם פשעים נגד האנושות ורצח עם?

המשפט הבינלאומי מכיר בסוגי פשע אחרים, כגון פשעים נגד האנושות ורצח עם. פשעים נגד האנושות הינם בעקרון מעשי זוועה הנעשים כחלק מהתקפה נרחבת או שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית, תוך ידיעה על דבר ההתקפה. עם הדוגמאות לזוועות ממין זה נמנים רצח, השמדה, שעבוד, גירוש, מאסר, עינויים, אונס ורדיפה ממגוון של טעמים.

על פי חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי, הפשע המוגדר כרצח עם מתייחס למגוון של "מעשים שנעשו בכוונה להשמיד, לחלוטין או חלקית, קבוצה לאומית אתנית, גזעית או דתית, בתור שכזו." המעשים האמורים הם: א) הריגה של אנשים הנמנים עם הקבוצה; ב) גרימת נזקי גוף או נפש חמורים לאנשים הנמנים עם הקבוצה; ג) השתה מכוּונת של תנאי חיים על הקבוצה, אשר אמורים לגרום להשמדתה הפיסית, לחלוטין או חלקית; ד) אכיפת צעדים המיועדים למנוע לידות בתוך הקבוצה; ה) העברת כפייה של ילדים מהקבוצה לידי קבוצה אחרת.

מחויבויות של מדינות: העמדתם לדין או הסגרתם למדינה אחרת של חשודים בביצוע פשעי מלחמה

עם הצטרפותן כצד לאמנות ג'נבה או לפרוטוקול הנוסף הראשון, מדינות מקבלות על עצמן לחוקק חקיקה אשר הכרחית לענישת האשמים במה שידוע כ"הפרות חמורות" של האמנות והפרוטוקול. מדינות מחויבות גם להעמיד לדין, בבתי המשפט שלהן-עצמן, כל אדם שנחשד כי ביצע הפרות חמורות, או למסור אדם זה לידי מדינה אחרת לשם העמדתו לדין.

החוק הפלילי של מדינה חל באופן כללי רק על פשעים שבוצעו בשטחה או על ידי אזרחיה-היא, אך יותר ויותר מדינות מחוקקות חוקים שיאפשרו לבתי המשפט שלהן להעמיד לדין בגין פשעים שבוצעו מחוץ לשטחן. המשפט ההומניטרי הבינלאומי דורש ממדינות לאתר ולענוש כל מי שהפר הפרה חמורה את הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי – ללא קשר לאזרחותו או למקום שבו בוצעה העבירה. עקרון זה, הידוע כסמכות שיפוט אוניברסלית, הוא חיוני להבטחת הפחתה אפקטיבית של ההפרות החמורות. במשפט הבינלאומי, הסמכות האוניברסלית היא המספקת את הבסיס לחקיקה המקומית שמאפשרת לבתי משפט במדינה אחת להעמיד לדין אנשים שביצעו פשעים בינלאומיים במדינה אחרת.

תחת נסיבות מסוימות, בעבירות חמורות על הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, קרי, פשעי מלחמה – כולל, אבל לא רק – הפרות חמורות, על רשויות של מדינה לפתוח בהליכים הפליליים. מחקר ה-ICRC בנושא המשפט הבינלאומי ההומניטרי המִנהגי מאשר כי חובה על מדינות לחקור פשעי מלחמה שבוצעו לכאורה בידי אזרחיהן או כוחותיהן המזוינים, או בידי אחרים בשטחן, כמו גם פשעי מלחמה אחרים שעליהם יש להן סמכות שיפוט. מוטלת עליהן גם מחויבות להעמיד לדין, במידה שנכון לעשות כן, אנשים החשודים בביצוע פשעי מלחמה.

מהו תפקיד בתי המשפט הבינלאומיים?

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוּקם על ידי מדינות מתוקף אמנת רומא, והוא פועל החל מ-1 ביולי 2002. קיומו מציין אבן דרך במאבק הקהילה הבינלאומית לשים קץ לפטור מעונש על פשעי מלחמה, רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי תוקפנות*. למרות שהאחריות העיקרית להעמדתם לדין של נחשדים בביצוע פשעי מלחמה מוטלת על מדינות, בית הדין הפלילי הבינלאומי רשאי לפעול – אם מתקיימות הדרישות שנקבעו לכינון סמכות השיפוט שלו – כאשר אין ביכולתם או ברצונם של בתי משפט מקומיים לעשות כן.

לפני הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי, מועצת הבטחון של האו"ם הקימה ב-1993 וב-1994 טריבונלים בינלאומיים ליוגוסלביה לשעבר ולרואנדה, על מנת להעמיד לדין אנשים שהואשמו בביצוע פשעי מלחמה במהלך הסכסוכים במדינות אלה. על מנגנון הטריבונלים הפליליים הבינלאומיים – שהוקם על ידי מועצת הבטחון ב-22 בדצמבר 2010 – הוטל למלא את התפקידים החיוניים של הטריבונלים הבינלאומיים ליוגוסלביה לשעבר ולרואנדה לאחר שישלימו את תפקידיהם מתוקף המנדטים שלהם, ולשמר את מורשתם.

מספר גדל והולך של בתי משפט "מעורבים" או מיוחדים, אשר הוקמו במדינות כגון קמבודיה, מזרח טימור וסיירה ליאון, פועל לבלימתם של פשעי מלחמה באמצעות ענישה. פעולת בתי המשפט המעורבים מורכבת הן מיסודות מקומיים והן מיסודות בינלאומיים.

מדוע מתבצעים פשעים בינלאומיים?

על שאלה זו ניתן לענות במִגוון אופנים. יש הטוענים כי אי ידיעת החוק היא האחראית העיקרית לכך, כי זה מהווה תוצאה טבעית של מלחמה, או שזה נובע מכך שאין במשפט הבינלאומי (כולל המשפט ההומניטרי הבינלאומי) מערכת אכיפת סנקציות מרכזית אפקטיבית. למעשה, חוקים מופרים ופשעים מתבצעים במהלך ימי מלחמה ובמהלכם של ימי שלום, וללא קשר לשאלה אם סמכות השיפוט החלה היא מקומית או בינלאומית. למרות זאת, כלל לא עומדת על הפרק האפשרות פשוט להיכנע למציאות של הפרות הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי ולעצור כל פעילות שתכליתה יחס מכבד יותר לגוף דינים זה, ולנטוש קורבנות סכסוכים מזוינים לגורלם. לכן יש לגנות הפרות ללא הרף, לנקוט צעדים למניעתן ולענוש בגינן את האחראים להן. שירוש תופעת פשעי המלחמה באמצעים עונשיים מהווה כלי חשוב ליישום המשפט הבינלאומי ההומניטרי, בין אם בהיקף בינלאומי ובין אם מקומי.

 

  • על פי אמנת רומא, פשעי תוקפּנוּת הם פעולות תוקפנות של מדינות נגד מדינות אחרות, קרי: תקיפה, פלישה, הפצצה, הטלת סגר, הפרת הסכמי הפסקת אש, שימוש  בכוחות חמושים לא-סדירים, מתן רשות מעבר/שימוש בטריטוריה כדי לתקוף.