הצהרה, פורסם לראשונה ביום 21 בספטמבר 2017

נאום מאת נשיא ה-ICRC פטר מאורר באירוע מיניסטריאלי רם-דרג בנושא המשבר בסוריה, בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, מושב מס' 72

לכל אורך שנותיו הארוכות של הסכסוך בסוריה, נכח הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) במקום ופעל בצמוד לאנשים במקום כדי להבין את צרכיהם וקשייהם ולהתאים את המענה שלנו לצרכיהם המשתנים.

עבדנו ועודנו עובדים כתף אל כתף עם עמיתינו המסורים בסהר האדום הערבי הסורי, כדי לדאוג למזון, מים, מחסה ורפואה כל אימת שהדבר מתאפשר לנו.

כרגע אנחנו עדים לשינוי בדינמיקה. ראיתי זאת במו עיניי כאשר ביקרתי לאחרונה בסוריה: בשעה שבאחת הערים אנשים נאלצו לברוח מזירת הלחימה, קילומטרים ספורים משם שרר מצב שקט יחסית ואנשים החלו שבים לאזור כדי לשקם את חייהם.

קבוצה אחת נזקקה למחסה, מזון, ושמיכות; האחרת נזקקה למים זורמים בברזים, ולחשמל ושירותים רפואיים שיפעלו.

במילים אחרות, קיימים בו-זמנית צרכים בטווח קצר וצרכים בטווח הבינוני והארוך. מדובר בצרכים אישיים ומערכתיים. הם מתפתחים עם השתנות הנסיבות. אנחנו מצווים להיות קרובים אל האנשים, להבין את צרכיהם ולהיות אחראים כלפיהם, ולא לכפות פתרון.

קרוב לוודאי שדינמיקה זו תימשך וקצב השיבה ליישובים יגבר בשבועות ובחודשים הקרובים.

ה-ICRC סבור כי השיבה צריכה להיעשות מרצון ולהוות פתרון מתמשך ובר-קיימה. בכל מקרה, על השיבה להתנהל על-פי עקרון ה-non-refoulement (איסור החזרת אדם למקום בו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו), תוך בחינת המקרה של כל אזור.

עניין זה מתקשר לאזורים הקרויים "אזורי הרגעה" (de-escalation) או אזורים "בטוחים". עלינו להיות זהירים בהניחנו כי אזורים אלה אכן בטוחים עבור אזרחים. צריכים להתקיים התנאים הרגילים לשיבה בטוחה ורצונית של עקורים ופליטים כאחד.

עם זאת, הסכסוך בסוריה עדיין לא תם. וכל עוד הוא נמשך, יש להתייחס לשלוש סוגיות בעלות חשיבות מכרעת.

ראשית, איננו יכולים להעלים עין מהאופן שבו התנהלו פעולות האיבה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי נרמס אינספור פעמים. בערים א-רקה ודיר א-זור, עם הימשכות הסכסוך, על הצדדים לכבד אזרחים הלכודים בטבעת האלימות ולהגן עליהם. יש לחוס על התושבים, ולאפשר להם מעבר חופשי ובטוח אם ברצונם לעזוב. עיקרון זה חל, כמובן, בכל רחבי סוריה.

שנית, ישנה סוגיית העקורים, אחת הטרגדיות המרכזיות של הסכסוך הנוכחי – מיליוני בני אדם שנאלצו לעקור, לעתים כמה פעמים.

יש להגן ככל שניתן על עקורים מהשפעות המלחמה. יש להבטיח להם מחסה, תנאי היגיינה, שירותי בריאות, ביטחון ותזונה הולמים, ויש לעשות הכול כדי להבטיח שמשפחות לא יפוצלו.

הסוגיה השלישית היא עניין הנעדרים. כל כך הרבה משפחות אינן יודעות מה קרה ליקיריהן. על הרשויות להבהיר מה עלה בגורל הנעדרים בהקדם האפשרי. התהליך הזה חייב להתחיל עכשיו. לא נוכל לחכות עד תום הלחימה.

הלחימה והסבל בסוריה יימשכו עוד זמן לא מבוטל. העיקרון המנחה אותנו חייב להיות רווחתו ושיקומו של עם ששוסע בעקבות סכסוך. אם נמשיך להעמיד את האינטרסים שלהם במרכז, ישנה תקווה לעתיד טוב יותר.