"חשבתי שמדובר בצעצוע, לפני שהוא התפוצץ לי ביד", אומרת דעאא יאסין, בת 11, בביתה בעיר עזה, שם הרימה נפל תחמושת שנשאר מעימותים קודמים. יותר משנה אחרי התקרית, דעאא עדיין מסתגלת לשינויים בחייה. התמיכה הפסיכולוגית שהיא מקבלת מהמרכז לגפיים מלאכותיות ופוליו עוזרת לה להשיב לעצמה את הביטחון העצמי.

היה זה בצהרי ה-6 במאי 2015. דעאא חזרה הביתה מבית הספר כאשר חפץ מוזר לצדי הכביש צד את עינה. בסקרנותה לראות מהו אותו חפץ, היא לקחה אותו לידיה והחלה לשחק בו מול ביתה של סבתה. המשחק התמים נקטע עם התפוצצות ההתקן ביד ימין שלה.

אחיה הבכור של דעאא, תאמר יאסין בן ה-24, שמע את הפיצוץ מתוך הבית ורץ החוצה. הוא מצא את דעאא מוטלת על הקרקע ומכוסה בדם. הוא הבהיל אותה לבית החולים א-שיפא, המתחם הרפואי הגדול ביותר ובית החולים המרכזי ברצועת עזה.

אמה של דעאא, פדווא יאסין, קנתה באותה עת ירקות בשוק. היא שבה אל ביתה וראתה שם שוטרים והתקהלות קטנה של אנשים סביבם.
"אנשים אחדים אמרו לי שדעאא מתה; אחרים אמרו שאיבדה את ידה", פדווא נזכרת. "הלכתי לחדרי, נשברתי ובכיתי"

עלאא יאסין, אביה של דעאא, הוא פועל בניין בן ארבעים אשר איבד את עבודתו הקבועה בעקבות המגבלות על יבוא חומרי בניין בסיסיים לרצועת עזה. אשתו פדווא התקשרה אליו וסיפרה לו שדעאא במצב אנוש. עם הגעתו לבית החולים, הוא הפציר ברופאים להציל את ידה של דעאא.

"דעאא הייתה ביחידה לטיפול נמרץ. ידה הייתה חבושה כולה בגאזה, והרופא הראה לי תמונה של היד", עלאא נזכר. "זה היה מראה בלתי נסבל. הוא אמר לי שאם לא נעביר את דעאא לבית חולים בשכם, הכריתה תהיה חמורה יותר".

משרד הבריאות בעזה השיג את המסמכים להעברתה הרפואית של דעאא לבית חולים בשכם. שם, היא עברה לא פחות משמונה ניתוחים. בשל המורכבות של ההתערבויות, היא אושפזה במשך 52 יום בסך הכול.

"כאשר יכולתי סוף סוף להשתחרר, הבחינות בבית הספר שלי כבר הסתיימו. בית הספר ארגן ועדה מיוחדת כדי לאפשר לי לעשות את הבחינות, ולאחר שעברתי אותן העלו אותי לכיתה ה'", אומרת דעאא.

הפצעים הפסיכולוגיים

דעאא היא אחת מבין עשרה ילדים במשפחתה – שישה בנים וארבע בנות. הבכור, תאמר, גר בבית המשפחה עם אשתו ושני ילדיו.
לדברי פדווא, כל החוויה עם דעאא העמיסה על המשפחה מבחינה רגשית.

"[דעאא] מרגישה לפעמים פגיעה ומוצפת רגשית. היא שואלת אותי למה זה קרה לה, ומתחבאת בחדרה כאשר באים אלינו אורחים. כל המשפחה תומכת בה. אין לנו הרבה חסכונות, ורמת ההכנסה שלנו מאוד נמוכה. בכל זאת קנינו לה טאבלט כאשר היא עזבה את בית החולים. אחיה מבינים שדעאא זקוקה לתשומת הלב שלנו", אומרת פדווא, בשעה שהיא משחקת עם בתה בחדרה.

אדם, אחיה בן השלוש והצעיר ביותר של דעאא, הושפע יותר מכולם בעקבות התקרית.

פדווא משתפת: "כאשר אני לוקחת את אחד הילדים לבית החולים, [אדם] שואל אותי: 'האם הם הולכים לחתוך את הידיים שלהם כמו שקרה עם דעאא?' הלכתי לרופא השיניים עם אחותו בשבוע שעבר, וכאשר חזרנו הוא שאל אותי: 'האם חתכו לה את היד?'"

חזרה לבית הספר

לדברי נוהא אבו שעירה, מנהלת בית ספרה של דעאא, היא הייתה אחת התלמידות המצטיינות לפני התאונה. הביצועים שלה נפגעו מאז, למרות שהם עדיין מעל לממוצע.

"הביצועים שלה נפגעו בגלל ההשלכות הפסיכולוגיות של הפציעה שהיא עברה. הדבר משפיע על הביטחון העצמי שלה; היא מכסה את יד ימין עם גאזה לבנה במשך רוב זמן שהותה בכיתה", אומרת נוהא.

דעאא נעדרה בנוסף מבית ספר לכמה חודשים כדי לעבור שיקום פיזי במטרה ללמוד לכתוב ביד שמאל.

"כתיבה ביד שמאל הייתה אחד הדברים הקשים ביותר עבורי", אומרת דעאא, ביושבה על שולחן הלימודים שלה בכיתה. "כאשר חזרתי לבית הספר, לא רציתי לשחק עם חבריי לכיתה, אבל כולם תמכו בי מאוד, ואנחנו ממשיכים לשחק יחד כמו שנהגנו לעשות בעבר".

חיים חדשים

דעאא נתקלה לראשונה בוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) בבית ספרה במהלך מפגש הדרכה בנושא נפל תחמושת. מטרת המפגש היה לעודד התנהגות בטוחה בקרב תלמידים ומורים. כאשר אנשי הסגל של ה-ICRC פגשו את דעאא, הם אמרו למשפחתה שהמרכז לגפיים מלאכותיות ופוליו (ALPC) בעיר עזה יוכל להתאים לה תותבת.

לאחר כמה שבועות, הותאמה לדעאא תותבת. היא שאלה את הרופא בחיוך: "האם אוכל לצבוע אותה בלק?" יותר משנה אחרי התקרית, דעאא עדיין מסתגלת לשינויים בחייה. התמיכה הפסיכולוגית שהיא מקבלת מה-ALPC עוזרת לה להשיב לעצמה את הביטחון העצמי.

"היא עוזרת לי לרחוץ כלים, ועכשיו קל לה יותר לאחוז את הטאבלט עם היד המלאכותית. אני מקווה שמפגשי התמיכה עם ילדים אחרים שנפגעו מנפל תחמושת יעזרו לה להסתכל על העתיד באופן חיובי יותר", לדברי פדווא.

למרות שחלפו כבר כמעט שנתיים מאז המלחמה האחרונה ברצועת עזה, זהו אחד האזורים בעולם עם המספר הרב ביותר של אמצעי לחימה נפיצים על הקרקע. התוצאות ממשיכות להלך אימים על אוכלוסיית הרצועה. דעאא היא רק אחת מבין ילדים רבים באזור שחייהם השתנו לצמיתות על ידי נפל תחמושת.

עם שיעורי ילודה מן הגבוהים בעולם, ממשיכים עזה ותושביה לקוות שיום אחד ילדים יוכלו להשתעשע בחוץ ללא חשש שמשחקים תמימים יהפכו למשחקי דמים.

לצפייה באלבום התמונות: החזרת תום הילדות בעזה

חסוס סראנו רדונדו – נציג לאמצעי תקשורת ודובר בישראל ובשטחים הכבושים.